יש מהפוסקים שכתב כי לכתחילה אין לצאת בשבת לרשות הרבים במקום שאין עירוב עם שיירי מאכל בין השיניים, כיון שדרך כל אדם ללכת כששיירי מאכל בפיו ואין זו הוצאה ב'שינוי'. אולם, כיון שאין בכמות שיירי המאכל 'שיעור' הוצאה, וגם זו 'מלאכה שאינה צריכה לגופה', יש להקל בכך בדיעבד, כגון במקרה שאינו יכול לחצוץ את שיניו ולנקותם מאיזו סיבה שהיא.
ויש מהפוסקים שצידד להקל בכך מטעם ששיירי המאכל בטלים לגוף, אך לא הכריע למעשה, והוסיף, שאם שיירי המאכל מפריעים לו או שבולטים מחוץ לפיו באופן מכוער, מסתבר שאינם בטלים לגוף. ויש שכתב שמותר לצאת עם שיירי מאכל בפה, ואף אם מוצצם בדרך, ובלבד שלא מדובר בשיירי מאכל שהדרך להקפיד ולהוציאם מהפה, כמו עצם, חתיכה קשה של מאכל, וכדומה.
בדומה להנ"ל, יש שהורו שאין צורך לנער את כיסי הבגדים מהלכלוך הדק המצטבר בהם, או לכלוך הדבוק לבגד, כיון שהם בטלים לבגד. אולם, צרורות עפר הנכנסים לתוך הנעליים, אינם בטלים לנעל, כיון שהדרך להקפיד על כך ולהוציאם, ואסור לטלטלם ברשות הרבים.
[ביאורים ומוספים דרשו, רנב, 33 ו־שא, 16]