יום שני ט"ו בשבט תשע"ט
האיסור לסייע לאדם בעשיית עבירה – האם הוא מדאורייתא או מדרבנן?
ראובן הרואה את שמעון עובר עבירה – אם יש בכוחו למונעו מכך, הריהו מחויב מדאורייתא לעשות כן; וכל שכן שאסור מדאורייתא לסייעו בעשיית העבירה.
ובאופן שאילו לא היה ראובן מסייע לשמעון לא היה באפשרותו לעבור את העבירה – עובר ראובן באיסור דאורייתא של "וְלִפְנֵי עִוֵּר לֹא תִתֵּן מִכְשֹׁל".
ובאופן שהחפץ שבאמצעותו מתקיימת העבירה – וכגון מאכל האסור באכילה – אינו נמצא ברשותו של שמעון, וניתן לרוכשו בחנויות, אך ראובן מסַפק לו את החפץ – נחלקו הפוסקים אם עובר בכך על איסור 'לפני עיוור'.
וגם כשיש ביד שמעון לעשות את העבירה מבלי כל סיוע מצידו של ראובן, ואף אין בכוחו של ראובן למונעו מכך – אסור (מדרבנן) לסייעו בסיוע כלשהו בעשיית העבירה.
[שו"ע שמז, א, משנ"ב ז, ושעה"צ ח]
האם מותר לסייע לגוי לגנוב?
בהמשך לאמוּר: ישראל שפרק מעליו עול מצוות – אין חובה למונעו מעשיית עבירה, אולם אסור לסייעו בעשייתה, ואיסור 'לפני עיוור' נאמר אף ביחס אליו. ולכן, לדוגמה, אסור להשאיל כלֵי עבודה לאדם החשוד להשתמש בהם בשבת, אלא אם כן יש סבירות שישתמש בהם בימות החול.
ואיסור 'לפני עיוור' אמוּר גם ביחס לגוי, ולכן אסור לסייעו לעבור עבירה, וכגון עבודה זרה, או גזל, כאשר לולי הסיוע לא היה באפשרותו לעשותה. אבל באופן שגם לולי הסיוע היה באפשרותו לעשות את העבירה, אין איסור לסייעו, וכל שכן שאין חובה למונעו מעשייתה.
ובין ישראל ובין גוי, העוסק במלאכה כלשהי שאסור לו לעשותה – אסור לאחֵל לו הצלחה במלאכתו, (למרות שבמלאכת היתר, דרך ארץ הוא לאחל כן אף לגוי).
[משנ"ב שמז, ז; ביאורים ומוספים דרשו, 5]
חפץ הצף על פני המים ברשות הרבים – האם מותר להכניסו לרשות היחיד?
איסור מלאכת 'הוצאה' מרשות לרשות מדאורייתא, הוא במלאכה שלימה, דהיינו, עקירת החפץ מרשות הרבים, והנָחתו ברשות היחיד, או להיפך.
ועקירה והנחה האסורות, הן רק מעל גבי, ועל גבי, מקום ששטחו ארבעה על ארבעה טפחים לפחות. וידו של אדם, נחשבת כמקום שיש בו ארבעה על ארבעה טפחים.
והנחת חפץ על גבי מים באופן שצף על גביהם, אינה נחשבת להנחה, וממילא גם עקירת חפץ הצף על המים אינה נחשבת לעקירה.
ועקירת החפץ והוצאתו מרשות לרשות ללא הנחתו, וכן הנחת חפץ שהוּצא מרשות לרשות על ידי אחֵר וטרם הוּנח – אסורות מדרבנן, מחשש שיבואו העוקר והמניח לעשות מלאכה שלימה.
ועקירה בלבד, או הנחה בלבד, בהוצאה מכרמלית לרשות היחיד, וכיוצא בהּ – יש אומרים שהן מוּתָּרוֹת, אך לדעת פוסקים רבים אף הן אסורות.
[שו"ע שמז, ומשנ"ב א, ד, ה ו־ח; ביאורים ומוספים דרשו, 3; וראה שם, 16]