יום ראשון כ"א אב תשע"ז
לאיזה מרחק מותר ללכת בערב שבת?
חכמינו ז"ל אסרו ללכת בערב שבת הליכה רגלית של יותר משלוש פרסאות, (כ־11.52-13.83 ק"מ, לשיטות השונות), כאשר מתחיל ללכת עם שחר, שאז נמשכת הליכה כזו עד כשליש מהיום, ביום בינוני (- מפני שאמדו חכמים שמרחק הליכה ממוצעת במשך יום בינוני שלם היא עשר פרסאות). ומשמעות האיסור היא, שצריך לעצור מדרכו בסיום השליש הראשון של היום; וטעם הדבר - כדי שיהיה לו פנאי להכין לעצמו את צורכי השבת. ואף אם על ידי שילך יותר משלוש פרסאות יוכל להגיע לביתו, או לאכסניה כלשהי, אשר שם מזומנים לו צורכי השבת ביֶתר הרחבה מאשר בדרך – אסור להמשיך בדרכו, מחשש שבני ביתו, או בעלי האכסניה, לא יכינו מאומה עבורו, שהרי אינם יודעים שיגיע. ואכן, אם הודיע לבני ביתו או לבעלי האכסניה שהוא מגיע לשבת, רשאי ללכת יותר משלוש פרסאות, שהרי יכינו עבורו את צורכי השבת. [שו"ע רמט, א, ומשנ"ב א-ג; ביאורים ומוספים דרשו, 1]
האם מותר לנסוע ברכבת בערב שבת לאחר חצות היום?
כאמור, חכמינו ז"ל אסרו ללכת בערב שבת הליכה רגלית של יותר משלוש פרסאות. ואף אם צורכי השבת נמצאים תחת ידו – לא חילקו חכמים בתקנתם. וכן לא חילקו בין הליכה בהר לבין הליכה במישור, ובין ימי החורף הקצרים לימי הקיץ הארוכים. אולם, אם המקום הקרוב ביותר בו יוכל להכין או להשיג את צורכי השבת הוא במרחק של יותר משלוש פרסאות; או אף אם יש עמו את צורכי השבת, אלא שמקום היישוב הקרוב ביותר הוא במרחק של יותר משלוש פרסאות – רשאי ללכת יותר משלוש פרסאות. וברכב, רכבת או מטוס – מותר לנסוע אף יותר משלוש פרסאות, עד שליש היום; ויש מקֵלים אף לאחר חצות היום; ובלבד שיגיע מבעוד מועד למקום בו יוכל להשיג את צורכי השבת; ויקח בחשבון את העיכובים האפשריים. וכן בהליכה לדבר מצוה, ניתן ללכת יותר משלוש פרסאות, ובלבד שיגיע למחוז חפצו בעוד היום גדול. [שו"ע רמט, א, משנ"ב ד-ו, וביה"ל ד"ה אין, וד"ה ויוכל; ביאורים ומוספים דרשו, 2-3]
מתי לכל המאוחר צריך להגיע למקום שבו שוהים בשבת?
כאמור, חכמינו ז"ל אסרו ללכת בערב שבת הליכה רגלית של יותר משלוש פרסאות. ומקדמת דנא נהגו להקל בדין זה, כיון שרוב ככל ישראל מכינים את צורכי השבת בהרחבה, באופן שכל אורח יוכל למצוא מקום לאכול בו את סעודות השבת כראוי, ומה גם שכמעט בכל ישוב יהודי ניתן להשיג את צורכי השבת בקלות ובהרחבה, אם בחנויות מזון ומסעדות, ואם בבתי מלון והארחה. ויש שמפקפקים בהיתר זה, אך נהגו להקל בדבר; ומכל מקום צריך להגיע למקום שבו מתעתד לשבות בעוד היום גדול. ונסיעה בסמוך לשבת – עשויה לגרום לחילול שבת, אם על ידי הנוסע עצמו, ואם על ידי המארחים, שנאלצים להכין אוכל נוסף קרוב לכניסת השבת. ויש שכתב שצריך להגיע למקום בו ישהה בשבת לכל המאוחר שעה לפני שקיעת החמה; ויש מגדולי ישראל שנהג שלא לנסוע אל מחוץ לעיר לאחר חצות היום. [משנ"ב רמט, ג, ושעה"צ ה; ביאורים ומוספים דרשו, 4-5]