יום שלישי י"ח בסיון תשע"ז
כיצד נהפוך את כל מעשינו למעשי עבודת השי"ת?
כתוב במשלי: "בכל דרכיך דעהו", כלומר, בכל דרך שאדם הולך בה, 'יֵדַע' את השי"ת ויוודא שהדרך מקרבת אליו יתברך, ולא מרחיקה ממנו חלילה. וכן אמרו חכמים: "כל מעשיך יהיו לשם שמים" – שכל מעשה, אפילו של רשות, וכן העיסוק במלאכה והמסחר, יהיו לשֵׁם עבודת השי"ת. ואף בדברים שהגוף נהנה מהם, כאכילה ושתיה – לא יכוון להנאתו, אלא כדי לחזק את גופו לעבודת ה'. ובכך יֵחשב לאדם שעובד את ה' בכל דרכיו ומעשיו. ואף בפעולות של עבודת השי"ת וקיום מצוותיו, כגון לימוד תורה, או שימוש תלמידי חכמים – לא יכוון לתועלתו, אלא לשֵׁם שמים; אך על אלו אמרו חז"ל: "מתוך שלא לִשְׁמָהּ, בא לשמה". [שו"ע א, ומשנ"ב ו]
האם מותר לישון ביום?
חכמינו ז"ל אמרו בגמרא: "אסור לאדם לישן ביום יותר משינת הסוס; וכמה שינת הסוס? שיתין נשמי". 'שיתין נשמי', הוא פרק הזמן הנדרש לשישים נשימות, והפוסקים כתבו מידות שונות לאורך זמן זה: שלוש שעות, מעט יותר ממחיצת השעה, מעט יותר משלוש דקות; ו'בעל נפש', יחמיר כפי כחותיו. ואם הוא אדם חלש, או שלא ישן דיו בלילה, וכדומה, וזקוק לשינה כדי להחליף כח ללימוד התורה ולעבודת השי"ת – ובכלל זה גם העיסוק במלאכה ובמסחר לשֵׁם שמים, כנ"ל – רשאי לישון כפי צורכו. וכן נהגו רבים מגדולי ישראל. ובשבת רשאי כל אדם לישון ביום, משום 'עונג שבת'. [שו"ע א, ומשנ"ב ד; ביאורים ומוספים דרשו, 5]
מי חייב לעסוק בתורה ולהתפרנס משל אחרים?
הרמב"ם כותב דברים חריגים בחריפותם בגנות העוסק בתורה ואינו עושה מלאכה ומתפרנס מן הצדקה. וכתבו גדולי האחרונים שאין דבריו אמורים אלא במי שיכול לעסוק בתורה ולעמול בה כנדרש יחד עם עשיית המלאכה, אך מי שאינו מסוגל לכך, מסיבה הקשורה בו או בסביבתו – חובתו להתפרנס משל אחרים; וכלשון אחד האחרונים: "לא יעלה על הדעת שטוב לאדם לאחוז בסכלות וחסרון החכמה כל ימיו, אשר הוא גרמא לכמה נזקין ומכשלות, מפני היותו נהנה מאת אחיו". ויש שכתב שההִמנעות מלקחת תמיכה מ'כולל' בזמננו בגין דברי הרמב"ם, היא 'עצת היֵצר'. [ביה"ל ד"ה בכל; ביאורים ומוספים דרשו, 8]