השיעור המרתק בדף היומי בהלכה
מאת הרב אריה זילברשטיין שליט"א
תינוק שזקוק לאכול חמץ בפסח כיצד על אביו לנהוג בזה? • מדוע אסור לאדם להקדים ולשלם כסף לחנווני כדי שיתן מזון חמץ לעבדיו? • מה הדין כאשר יהודי אמר לגוי שיקנה חמץ עבורו בפסח ולא משך אותו לרשותו? • שיעור הלכה מעניין במשנה ברורה חלק ה' סימן ת"נ סעיף ו' באמצעו במסגרת לימוד 'דף היומי בהלכה'
אומר השו"ע, יש מתירים לבעה"ב לומר לעבדיו, צא ואכול ואני פורע, ואע"פ שהוא אוכל חמץ, ומוסיף המ"ב, שלשיטתם, מותר לו לומר לחנווני תאכיל את הפועלים שלי, אע"פ שהוא יודע שהחנווני מאכיל אותם חמץ, ואינו נחשב בזה כשליח של בעה"ב.
אומר המ"ב, שבעבדיו ושפחותיו, מכיוון שמזונותיהם עליו, לא יאמר להם צא ואכול ואני פורע, אבל מעיקר הדין מותר, ולכן, אם יש תינוק שזקוק לאוכל, יקחו אותו לבית של הגוי, כדי שהגוי יאכיל אותו חמץ, ומותר לבעה"ב לשלם לגוי, אבל לא ישלם היהודי לגוי מעות בשעה שהגוי מאכיל את התינוק, או לפני שמאכילו, שאז נחשב הדבר שהוא קנה את החמץ, ואם אין אפשרות ללכת לבית הגוי, מותר להביא את הגוי עם החמץ לבית היהודי, ויבקש אח"כ מהגוי שיקח את החמץ שנשאר, ולא ישאיר אותו בבית היהודי, ואם א"א למצוא כל פעם גוי שיבוא עם החמץ לבית היהודי, יש להקל שישאיר הגוי את החמץ בבית היהודי, כדי שיספיק לתינוק לכמה פעמים, והיהודי יאמר שאינו רוצה לזכות בחמץ, ומותר, ורק שבעה"ב לא יאכיל את התינוק חמץ, כיוון שאסור ליהודי לגעת לכתחילה בחמץ, ועוד, שהרי יש חשש שזוכה בחמץ בכך, ולכן, שיאמר לתינוק אחר שיאכיל את התינוק שזקוק לחמץ.
אם יכול להטמין את החמץ במקום שמונח חמצו המכור, יטמין אותו שם ויקח את התינוק לשם לאכול, ואם לא, יעשה מחיצה עשרה לחמץ, ועכ"פ יכפה עליו כלי, וכל זה אם התינוק לא מסוכן לזה, אבל אם יש סכנה לתינוק, א"צ לדקדק בכל זה, וצריך למהר להאכילו.
אומר המ"ב, באופן שבעה"ב מקדים ומשלם לחנווני על החמץ שיאכיל לעבדיו ולפועליו, אסור גם לפי היש מתירים, כיוון שבזה החנווני נחשב כשליח של בעה"ב להאכיל אותם חמץ, ולפי מה שכתוב ביו"ד יוצא, שכל האיסור כשהקדים לו דינר, זה רק כאשר הוא אומר לחנווני אתה תזכה בדינר כאשר תתן לפועל את המזון, אבל אם הוא אומר לחנווני, הדינר יהיה שלך בכל מקרה, מותר לו לתת דינר לחנווני, ולומר לו הדינר שלך בכל מקרה גם לפני שאתה נותן את המזון לפועל, ובזה, גם כאשר החנווני נותן לפועל מזון, הוא לא נראה כשלוחו של בעה"ב, כיוון שהדינר כבר לא קיים, אבל הסכימו כמה מהאחרונים, שגם באופן כזה אסור.
אומר המ"ב, אם נשא ונתן ביד, דהיינו, שהיהודי עצמו נתן את החמץ של החנווני לעבדו, אסור, כיוון שבשעה שנטל את החמץ, קנה אותו גם אם לא שילם עליו.
אסור ליהודי לקנות חמץ לגוי בפסח אפילו בכספו של הגוי, והטעם מבאר המ"ב, שיש לחשוש שמא יאכל ממנו, ועוד, שהרי הוא רוצה בקיומו של החמץ שהרי הוא קונה את זה לצורך הגוי, ועוד, שהרי אין שליחות לגוי, ונמצא שהיהודי עובר בבל יראה, ואומר המ"ב, שאם לא כיוון לקנות את החמץ לעצמו ולא קיבל עליו אחריות בכלל, יש לצדד להקל באכילה ובהנאה לאחר הפסח.
אסור לומר לגוי בחוה"מ פסח, שיקנה חמץ בשביל היהודי, ובדיעבד אם קנה ולא משך לרשותו, אין לאסור לאחר הפסח.
גוי שקונה מגוי תבואה שיש בתוכה גם תבואה של חמץ, מותר ליהודי לתווך ביניהם, כיוון שהתשלום עבור התבואה, ולא עבור מעט החמץ שנמצא שם.