השיעור המרתק בדף היומי בהלכה
מאת הרב אריה זילברשטיין שליט"א
טלטול מוקצה ע"י הגוף
צנון הטמון בקרקע, באיזה אופן מותר להוציאו ממנה בשבת? וגם באופן המותר להוציאו, מדוע אין זה נחשב לבסיס לדבר האסור דהיינו בסיס לעפר שתחת הצנון? • שיעור הלכה מעניין במשנה ברורה חלק ג' סימן שי"א סעיף ח' במסגרת לימוד 'דף היומי בהלכה'
טלטול מן הצד לצורך דבר המותר, כגון, צנון הטמון באדמה והעלים שלו יוצאים מחוץ לאדמה, הדין הוא, שמותר ליטול את הצנון ע"י העלים שלו, ואע"פ שמטלטל את העפר שסביבו, בכ"ז כיוון שזה לא טלטול ישיר, טלטול מן הצד לצורך דבר המותר, מותר, ודווקא שהעלים יוצאים בחוץ, שאם לא כן, בוודאי יזיז עפר מהאדמה ואסור, וכן מדובר שלא השריש, כי אם השריש הצנון, הוא עוקר דבר מגידולו, ואסור, וכן דווקא שלא התכוון לזריעה, כי אם הניחו למטרת זריעה, אסור להוציאו משם, ואע"פ שהצנון הוסיף לגדול מחמת לחות הקרקע, אין בזה בעיה של עוקר דבר מגידולו אם הצנון לא השריש באדמה.
אומר הרמ"א, שאפילו שהניחו מבעו"י להיות שם כל השבת, מותר ליטול את הצנון, ומבאר המ"ב, שכוונת הרמ"א להקשות קושיא, למה לא נאמר שהצנון הנמצא מתחת לעפר נחשב בסיס לדבר האסור דהיינו בסיס לעפר שמעליו? ועל זה אומר הרמ"א, שאין זה בסיס, כי אין באוכל משום בסיס לדבר האסור, ומבאר המ"ב, שכל בסיס, דהיינו, כל דבר היתר שמעליו מונח דבר איסור, הדבר היתר אסור בטלטול כמו המוקצה שמעליו, שהרי הוא משמש את המוקצה שמעליו, אבל בצנון זה הפוך, כי העפר משמש את הצנון ולכן זה לא בסיס.
טלטול בגופו, כגון, אדם השוכב על מיטת קש, שהקש הוא מוקצה, מותר לו לנענע את הקש בגופו כדי שיהיה יותר נח לשכיבה, ואם הניח מבעו"י כר או כסת על הקש, בזה ייחד את הקש שיהיה מותר בטלטול, ולכן מותר לטלטל אותו בידיים, וכן במחשבה לבד לשכב עליו, הוא מכין בזה את הקש שלא יהיה מוקצה, ויהיה מותר בטלטול אפילו בידיים.