השיעור המרתק בדף היומי בהלכה
מאת הרב אריה זילברשטיין שליט"א
מדוע אסור לצאת עם 'נעלי בית' בשבת לרה"ר?
מהו התנאי המתיר לאשה לצאת במוך שהתקינה לנידתה? ובאיזה דברים מותר לאשה לצאת בשבת ואין חשש שתשלפם להראות לחברותיה? הדברים שמותר לצאת בהם לרה"ר, האם מותר גם להסירם ולחזור וללובשם? • שיעור הלכה מעניין במשנה ברורה חלק ג' סימן ש"ג סעיף ט"ו – סעיף ט"ז במסגרת לימוד 'דף היומי בהלכה'
בזמנם הייתה סגולה נגד עין הרע, והשו"ע אומר, שמותר לאשה לצאת עם אותה רפואה בשבת לרה"ר, ומוסיף המשנה ברורה, שמדובר שזו רפואה בדוקה וכמו 'קמיע מומחה', שלכן מותר לצאת בה בשבת לרה"ר ואין בזה משום הוצאה מרשות לרשות, ולענייננו, לא חוששים שהיא תשלוף את אותה רפואה כדי להראות אותה לחברותיה, שהרי זה לא תכשיט.
יכולה האשה לצאת ב'מוך' כאשר הוא קשור ומהודק באוזנה, ומבאר המשנה ברורה, שהמוך הזה היה עשוי כדי לספוג בו את צואת האוזן, ויוצאת בה רק כשהוא קשור ומהודק, שאם זה לא קשור ומהודק, חוששים שמא זה ייפול ממנה, והיא תבוא להוליך את זה ד' אמות ברה"ר.
יוצאת אשה במוך שבסנדלה, שזה עשוי לתענוג, ורק כאשר הוא קשור בסנדל, אבל א"צ שיהיה מהודק.
השו"ע מביא רשימה של דברים שמותר לצאת בהם בשבת לרה"ר גם כאשר זה לא קשור בכלל, ואומר, שמותר לצאת בסנדל ומנעל שסתומים מכל צד ואפילו שהם לא קשורים, לאפוקי 'נעלי בית' שאינם סתומים מכל צד ואסור לצאת בהם לרה"ר שמא יפלו ויוליכם ברה"ר, וכן יוצאת במוך שהתקינה לנידתה שלא ייפול עליה דם, שכיוון שהוא מאוס לא חוששים שתוליך אותו ברה"ר שהרי זה מאוס, ואפילו יש לו בית יד, מותר, ומדגיש הרמ"א, שזה רק במוך שהוא עשוי לספוג את הדם שלא יטנף את גופה ויצער אותה, ומוסיף המשנה ברורה, שאם זה מוך שעשוי לספוג את הדם שלא יטנף את הבגדים, אסור לצאת בו בשבת לרה"ר.
אומר השו"ע, שמותר לצאת עם 'פלפל' שעשוי למנוע את ריח הפה, וכן יוצאים ב'גרגיר מלח' שעשוי לחולי השיניים, וכן בכל 'בושם' שתיתן לתוך פיה מותר לצאת, ובלבד שלא תיתנם לכתחילה בשבת, ומבאר המשנה ברורה ב' ביאורים בזה. א. כי יש בזה בעיה של רפואה בשבת, גזירה משום 'שחיקת סממנים'. ב. יש בזה חשש של 'מיחזי כהערמה', שזה נראה כהערמה שהאשה רוצה לטלטל את המלח או הבושם מרשות לרשות, ומניחה אותם בפה כדי להוציאם, ולכן אם נפל לא תחזיר, כי לפי הטעם שזה 'מיחזי כהערמה', אז גם כאשר זה נופל אסור להחזיר אותה מטעם זה, ואם הטעם הוא משום 'שחיקת סממנים', אז גם כאשר זה נופל אסור להחזיר את זה לפה.
מותר לאשה לצאת בשבת במשיחה או ברצועה שהם קשורים בבית שוקיה, ואין בזה בעיה של טלטול, כי זה כמו 'בית יד' של הבגד, וכן אין חשש שזה ייפול, כי זה מחזיק את בית שוקיה, והיא לא תוריד את זה כי אם היא תוריד את זה, בית שוקיה ייפול, וממילא אין חשש שתשלוף את זה.
יוצאת האשה ב'אצעדה', דהיינו, שזה על בשרה ממש, ואין חשש שתשלוף אותו, כי אם תשלוף, יתגלה בשרה, ואשה לא מעוניינת בכך, ויש אוסרים בשל זרוע, כיוון שיש חשש שתשלוף כדי להראות לחברותיה, אבל בשל שוקה אין חשש שתשלוף, כי היא יותר מקפידה על גילוי שוקה מאשר על גילוי זרועותיה, וכל זה בתנאי שזה לא דבוק לבשר, כי אם זה לא דבוק לבשר, יש חשש שזה ייפול מעצמו ותוליך את זה ד' אמות ברה"ר.
בכל מה שאשה מותרת לצאת ברה"ר, מותרת גם לפרק אותו ברה"ר, ולא חוששים שתוליך את זה ד' אמות ברה"ר, וכגון 'חגורה' שמותרת לצאת בה בשבת לרה"ר, שמותרת להסיר אותה ולחזור וללובשה, ומבאר המשנה ברורה, כי ממ"נ, אם יזכור שהיום שבת, אז יזכור שאסור לו לטלטל את החגורה ד' אמות ברה"ר, ואם לא יזכור שהיום שבת, מה יועיל שנאסור עליו, ולכן הדברים שהתירו חז"ל לצאת בהם בשבת לרה"ר, מותר גם להסירם ולהחזירם ולא חוששים שכשתסיר, תטלטל.