יום חמישי ב' בחשוון תשע"ט
מה מותר לעשות בשבת לצורך חולה 'שאין בו סכנה'?
חולה 'שאין בו סכנה', אך מחמת חוליו או כאביו 'נפל למשכב'; או שמדובר במחלה, או בחוּלשה, של כל הגוף – מותר לומר לגוי לעשות מלאכה דאורייתא לצורך ריפויו, במידה והדבר נדרש בשבת. וכן מותר לישראל לעשות מעשי רפואה שאין בהם איסור מלאכה, כגון נטילת תרופה, ולעשות איסורי שבת דרבנן ב'שינוי', לצורך ריפויו.
ובכל מצב רפואי שאין בו סכנה, אך לדעת רופא קיים חשש שאם לא יטפלו בו בשבת עלול להתפתח מצב של סכנה, וכגון שקיים זיהום העלול להביא לידי כך – מותר, במידת הצורך, אף לישראל לחלל את השבת במלאכה דאורייתא לצורך הטיפול.
[שו"ע שכח, יז, ומשנ"ב מו, מז, מח, מט, נד, נז, ק ו־קכא; ביאורים ומוספים דרשו, וראה ארחות שבת כ, הע' קעז]
האם מותר לחלל שבת כדי למנוע צליעה קבועה?
אדם שאינו נתון בסכנת נפשות, אך הוא נתון ב'סכנת אֵבָר', או בספק סכנה, דהיינו, שקיים חשש שאחד מאבריו יאבד את תפקודו, אף אם חלקית, באופן בלתי הפיך; וכגון שקיים חשש לנזק ברגל באופן שיגרום לצליעה קבועה – מותר לישראל לומר לגוי לעשות מלאכה דאורייתא לצורך ריפויו, במידה והדבר נדרש בשבת. וכן מותר לישראל לעשות מלאכה דרבנן לצורך ריפויו.
ואבר שתישאר בו צלקת, גם אם היא מכערת מאוד את מראהו – אין זה נחשב לסכנת אבר. ואם חולה באחד מאבריו, אך אין סכנה לאבר זה – ובלשון הפוסקים: 'מקצת חולי' – מותר לומר לגוי לעשות מלאכה דרבנן לצורך ריפויו.
[שו"ע שכח, יז, משנ"ב מז, (ראה עוד שם), נב, נז; ביאורים ומוספים דרשו, ; וראה שו"ע א]
האם מותר לומר לגוי לעשות מלאכה לצורך קטן?
קטן, לגבי דברים הנצרכים לו מאוד, דינו כעֵין 'חולה שאין בו סכנה', דהיינו, שמותר לומר לגוי לעשות מלאכה עבור דברים אלו. ולדוגמה: קטן שאין לו מה לאכול, אף במידה שאין סכנת נפשות בדבר – מותר לומר לגוי להביא עבורו מאכל דרך רשות הרבים, או לבשל עבורו.
ולדעת גדולי האחרונים, היתר זה אמוּר לא רק בנוגע לענייני אכילה ושתייה, אלא אף בנוגע לכל צורכי הקטן, כגון חימום והדלקת אור.
והפוסקים כתבו גילאים שונים שבהם יוצא הקטן מכלל 'חולה שאין בו סכנה' לענין זה. ובתינוקות, יש להקל בדבר הרבה יותר מאשר בילדים, ולפי הענין, כיון שחשש הסכנה בהם מצוי מאוד.
[שו"ע שכח, יז; ביאורים ומוספים דרשו, 62; וראה עוד שם; שו"ע רעו, א, ומשנ"ב ו; וראה ארחות שבת כ, הע' קסב]