איסור סחיטת פירות בשבת
* סחיטת פירות אסורה בשבת, כתולדה של מלאכת 'הדש'. פירות העומדים בעיקר לסחיטה ולעשיית משקה – סחיטתם אסורה מדאורייתא; ופירות שאינם עומדים בעיקר לשם כך, אך רגילים גם לסחטם לשתייה – סחיטתם אסורה מדרבנן.
* פירות שאין רגילים כלל לסחטם – מותר לסחטם בשבת. דעת רוב הראשונים שמותר לסחטם אפילו לשֵׁם שתייה, וכן הלכה. ויש חולקים; ובמקום שהמנהג כדעה זו, אין להקל.
* פרי שסחיטתו אסורה מדרבנן – מותר לאחזו ביד ולמוצצו, ופרי שסחיטתו אסורה מדאורייתא – ראוי שלא למוצצו באופן זה, אבל מותר להכניסו לפיו ולמוצצו.
* סחיטת פרי ישירות לתוך מאכל – מותרת בכל הפירות, אולם, בפירות שאיסור סחיטתם מדאורייתא – רצוי להחמיר.
* פרי שהדרך לסחטו בפני עצמו ולא לשתותו בפני עצמו, אלא לערבו במשקה אחר – וכנהוג בימינו במיץ הלימון – אסור לסחטו בפני עצמו לשם שתייה, אבל מותר לכתחילה לסחטו ישירות לתוך מאכל.
* סחיטת לימון לתוך סוכר – נחשבת כסחיטה לתוך מאכל; אולם, אם הסחיטה נעשית על דעת לערב לאחר מכן את הסוכר עם המיץ במשקה אחר – נחלקו הפוסקים אם נחשבת כסחיטה לתוך מאכל.
* יֶרק כבוש כגון מלפפון, הספוג במֵי הכבישה – אסור לסחטו כדי להשתמש במים בפני עצמם, אך מותר לסחטו כדי לייבשו.
שתיית מיץ שיָצא מפרי בשבת
* פירות שאיסור סחיטתם הוא מדאורייתא, משום איסור 'מפרק' שהוא תולדה של מלאכת 'הדש', כגון ענבים – אסרו חכמינו ז"ל לשתות בשבת מיץ שזב מהם בשבת. אולם, אם הפרי מונח בתוך משקה, כגון מים, או יין, וזב מתוכו מיץ בשבת והתערב במשקה – אם כמות המשקה שבו מונח הפרי היא פי שישים מכמות המיץ הזבה בבת אחת מהפרי, 'בָּטֵל' המיץ במשקה, ומותר לשתותו.
* סלט פירות הדר, שיצא ממנו מיץ והצטבר בתחתית הצלחת – מותר לשתות את המיץ בשעת האכילה; אך אם נותר מיץ בצלחת לאחר גמר האכילה – נחלקו הפוסקים אם מותר לשתותו.
המסת קרח והקפאת מים בשבת
* חכמינו ז"ל אסרו המסת קֶרח בידיִם בשבת. ונחלקו ראשונים אם טעם האיסור הוא משום 'מוליד'; או משום שחששו שמא יבוא מתוך כך לסחוט פירות האסורים בסחיטה.
* הקפאת מים – נחלקו הפוסקים אם מותרת בשבת; ויש שהורה כי אף לדעת האוסרים – מותר להכניסם למקפיא על מנת לצננם, ואין לאסור זאת מחשש שמא ישכחום שם ויקפאו.
* סבון נוזלי דליל – אין בקצף הנוצר בעת השימוש בו איסור מוליד; ויש שהורה שלא להשתמש בו משום איסור 'ממרֵח'.
* לדעת הרמ"א, פיזור דבר מסוים בעזרת הרוח, אסור משום מלאכת הזורה, אף כשאין בכך הפרדה של פסולת. ויש מהאחרונים שהקלו בדבר; ובמשנה ברורה כתב: "ולא ראינו מי שחושש לזה".