ההלכות הנלמדות היום בסדר הלימוד היומי ב'חפץ חיים' ממשיכות לעסוק בעניין דיבורים שניתן היה לטעות שאינם בכלל לשון הרע, כדוגמת דבר שאינו גנאי ממש, אלא שלילת מעלות. בסעיפים הקודמים דן ה'חפץ חיים' באדם האומר על חברו שאינו חכם, וכאן הוא מפרט לגבי שלילת מעלות נוספות – גבורה ועושר.
אדם המספר על חברו שבטבעו הוא חלוש, כותב ה'חפץ חיים' כי מדבר זה עלול להיגרם נזק, לענין קבלתו לעבודה למשל. כמו כן לגבי מעלת העושר, אם מספר שפלוני עני, או שאינו עשיר כפי שחושבים עליו, גם יכול להביאו בזה לידי נזק [והוא הדין להיפך, אם אומר שאינו עני כפי שחושבים, או שהוא עשיר, גם כן יכול להיגרם מכך נזק – ביאורים ומוספים בשם 'עיקרי דינים'].
בביאורים ומוספים מציינים, כי התנאי של גרימת נזק נצרך רק בדיבור שאינו מתוך כוונה לבזות ולגנות את חברו. שכן, כשאומר את הדברים במטרה לגנות, אסור משום לשון הרע גם אם לא ייגרם מכך כל נזק ממשי לשני.
כלל נוסף מדגיש ה'חפץ חיים': הכל תלוי על מי מספרים. ייתכן שאדם אומר דבר אחד על שני אנשים, אבל לגבי הראשון זהו שבח ולגבי השני זה גנות. לדוגמה: אם אומר שפלוני לומד 3-4 שעות ביום, בשביל אדם שאין לו דאגות פרנסה ואחרים מספקים את מזונו, זהו דבר גנות, ואילו בשביל בעה"ב טרוד זהו שבח גדול. וכן לגבי הוצאות שבת, תרומות לצדקה – שהדבר תלוי אם האדם הוא עשיר או עני; או הנהגות מסוימות שעבור אדם בינוני הן שבח ועבור אדם חשוב הן גנות, וכל כיוצא בזה. לכן, כותב ה'חפץ חיים', אל תטעה לומר שדבר שאינך בוש שיאמרוהו עליך, מותר לך לאומרו על אחרים. כי הכל תלוי לפי עניינו של האדם שעליו מספרים, אם זה שבח עבורו או גנות.
אגב עניני צדקה, מביאים בביאורים ומוספים נידון מעניין: האם מותר להעביר רשימת תורמים של מוסד מסוים למוסד אחר? יש שכתבו, כי מדברי החפץ חיים עולה כי יש בזה לשון הרע, שכן נגרם בזה נזק לאותם תורמים, כי יצטרכו לתת יותר, ובסופו של דבר יגרם נזק גם למוסד הראשון, שהתרומות המגיעות לו יופחתו. אמנם כתבו שהכל לפי הענין. כי אם יש ביכולתם של אותם תורמים לתת יותר, מותר. וכן, פעמים שזה כבוד לאותם תורמים ששמם מופיע ברשימות תומכי תורה.
ה'חפץ חיים' מסכם סעיפים אלו וכותב, כי קשה מאוד לפרט את כל הדוגמאות לדיבורים מהסוג הנ"ל, שעשויים להיות בגדר לשון הרע, ולכן – "קח דברי הרמב"ם עטרה לראשך וזכור אותו תמיד, שכל דבר שאם יתפרסם יוכל לגרום לחברו הזק בגופו או בממונו או להצר לו או להפחידו, הרי זה לשון הרע".