יום רביעי כ"ח תשרי תשע"ח
מדוע נוהגים שלא לכבות את הגפרור לאחר הדלקת הנרות?
הדלקת נרות שבת – יש אומרים שנחשבת עבור המדליק כקבלת שבת; ואם מתנה שאינו מקבל את השבת בהדלקתו – נחלקו הפוסקים אם הדבר מועיל. ויש חולקים וסוברים שקבלת שבת אינה כרוכה כלל בהדלקת הנר. והמנהג שאשה המדליקה נרות נחשבת כמקבלת את השבת; ומסיבה זו, אין הנשים מכבות לאחר ההדלקה את הנר או את הגפרור שבאמצעותם הדליקו את הנרות. ויש אומרים שלמנהג בני אשכנז שמברכת רק לאחר ההדלקה, ואינה מקבלת שבת עד הברכה – מותר לכבות את הנר או הגפרור הנ"ל, ויש אומרים שלא תכבה, מחשש 'הפסק' בין ההדלקה לברכה; והמנהג שלא לכבות. וכן המנהג שאם האשה מתנה – אפילו במחשבה בלבד – שאינה מקבלת את השבת, מועיל התנאי; אך כיון שיש אומרים שתנאי אינו מועיל, כנ"ל – אין להתנות כן כי אם לצורך, וכגון שטרם התפללה מנחה, ומסיבה כלשהי אינה יכולה להתעכב מלהדליק, ואם תקבל את השבת, שוב לא תוכל להתפלל מנחה. [שו"ע רסג, י, ומשנ"ב מג-מד; ביאורים ומוספים דרשו, 52-53]
האם מותר להעביר את נרות השבת מהשולחן למדף?
עיקר החיוב של הדלקת נרות שבת הוא בנרות שאוכלים לאורם, והיינו הנרות המונחים על שולחן האוכל או בסמוך לו. ולכן, אף שצריך להדליק נרות בכל החדרים שנכנסים אליהם בליל שבת, כדי שלא ייכשלו ברהיטים וחפצים וכדומה – יש לברך דווקא על הנרות שבמקום האכילה; אך בשעת הצורך ניתן לברך על כל נר שמדליקים בחדרים הנ"ל. ואין להדליק את הנרות בחדר שלא נכנסים אליו בליל שבת, על דעת להעבירם ל'מקום החיוב', כלומר, לחדר שנכנסים אליו בליל שבת; כיון שמעשה המצוה הוא הדלקת הנר במקום החיוב, ולא הנחתו שם. ואם הדליק נרות שלא במקום החיוב, לא עשה כלום, ואם בֵּרך עליהם – ברכתו לבטלה, וצריך להדליק במקום החיוב, ולברך שנית. ויש שאוסר לטלטל את הנרות שבֵּרכו עליהם, לאחר הדלקתם, אף בתוך מקום החיוב, וכגון להעבירם מהשולחן אל המדף במקום האכילה; ובשעת הצורך ניתן להקל בכך. [שו"ע רסג, י, ומשנ"ב מה ו־מח; ביאורים ומוספים דרשו, 55]
כיצד נאסר האדם בעשיית מלאכה על ידי קבלת שבת של אחרים?
כאשר רוב הקהל מקבלים את השבת בציבור בבית הכנסת, 'נגרר' מיעוט הקהל אחר הרוב, ואסורים בעשיית מלאכה על אף שלא קיבלו בעצמם את השבת. במה דברים אמורים, במקומות שיש בהם בית הכנסת אחד (לכל נוסח), אבל במקום שיש בו כמה בתי כנסיות (לכל נוסח), אין היחיד אסור בעשיית מלאכה אלא לאחר קבלת השבת המאוחרת ביותר מבין בתי הכנסת שבמקום; וזאת אף כשרוב בני המקום מתפללים בבית הכנסת אחד ומיעוטם באחרים. אולם, האשה ובני הבית נגררים בכל מקרה אחר קבלת השבת של בעל הבית עם הקהל בבית הכנסת. ויש שכתב שאם בבית הכנסת שבו מתפלל הבעל מקבלים את השבת בשעה מוקדמת מטעמי נוחות בלבד, ולא מפני קדושת השבת – כגון אלו המקדימים להתפלל בערבי שבתות הארוכים של הקיץ כדי שלא לשבש את זמני האכילה והשינה – אין בני ביתו נגררים אחריו; ויש שכתב שאף באופן זה נגררים אחר בעל הבית, ואף כשמקבל את השבת בביתו ביחידות. [שו"ע רסג, יב, ומשנ"ב, נא; ביאורים ומוספים דרשו, 56-58]