שאלה: הגאון רבי ישראל סלנטר זצ"ל נסתפק מה הדין באחד שבליל שבת הכניס בטעות כף חלבית שנשתמשו בה בחלב רותח בו ביום, לתוך הסיר של הבשר, שכל האוכל נאסר מחמת שבלע טעם חלב מן הכפית החלבית, ונעשה המאכל האסור מוקצה – והסתפק האם בכל זאת יהיה מותר להוריד את הסיר מהאש. שהרי כל זמן שהסיר עומד על האש, ממשיך להתבשל בו בשר בחלב, שכידוע הבישול עצמו אסור מן התורה. ואם כן עומד בפנינו איסור בשר בחלב מן התורה, מול איסור טלטול מוקצה מדרבנן.
תשובה: הגאון רבי ישראל סלנטר הביא בתחילה ראיה להתיר בזה, כפי שהתירו חכמים לאדם שהכניס בצק לתנור בשבת, לרדותה לפני שיעבור על איסור תורה של אפיה בשבת, אף שרדיה אסורה בשבת מדרבנן. הרי שדחו חכמים איסור דרבנן כדי שלא יעבור על איסור תורה.
אמנם כתב שיש לחלק בזה, שכן רדיית הפת לדעת כמה ראשונים אינה איסור גמור, רק עובדין דחול, ויתכן שאיסור מוקצה לא נדחה כדי להנצל מאיסור תורה. ועוד חילוק נפלא, שבאפיה בשבת התירו חכמים רדיה, שזה איסור קל של שבת, מפני איסור חמור של שבת, אבל מוקצה מפני בשר בחלב יתכן שלא התירו.
אך יש לפשוט ספק זה מדין המוצא חמץ בפסח ביו"ט, שלדעת הרבה ראשונים אם לא ביטלו עובר על בל יראה מן התורה, ומותר לטלטלו ביו"ט אף שהוא מוקצה כדי לבערו, עי' משנ"ב סי' תמ"ו. ואף האוסרים, טעמם משום שסברו שהמשהה חמץ ע"מ לבערו אינו עובר עליו. הרי שדוחים איסור מוקצה מפני איסור תורה של חמץ, וכמו כן יש לדחות איסור מוקצה מפני בשר בחלב.