בסעיפים הנלמדים היום (כלל ח סעיפים ה' ו') מלמדנו החפץ חיים כי כל איסור לשון הרע הוא על איש שעל פי דין תורה הינו בכלל 'עמיתך' – דהיינו, עם שאתך בתורה ובמצות. היוצאים מכלל זה הם אפיקורסים, ש"מצווה לגנותם ולבזותם בין בפניהם ובין שלא בפניהם". ומיהו אפיקורוס? "הכופר בתורה ובנבואה מישראל, בין בתורה שבכתב ובין בתורה שבעל פה, ואפילו הוא אומר כל התורה מן השמים חוץ מפסוק אחד או קל וחומר אחד', או גזרה שווה אחת או דקדוק אחד".
אמנם, דווקא אם שמע מהם בעצמו דברי אפיקורסות, אבל אין לסמוך על אחרים שאמרו לו, ואסור להאמין לדבריהם, אלא לחוש לעצמו בלבד, "וגם להזהיר לאחרים בסתר שלא יתחברו לעת עתה עמהם עד שיתברר הדבר". ואם מוחזקים בעיר כאפיקורסים, דינו כאילו מכירם בעצמו.
בביאורים ומוספים מציינים לדברי ה'חפץ חיים' לקמן בהקדמה לשמירת הלשון, שדין זה שמצווה לגנות ולבזות את האפיקורסים הוא חלק מהתועלת שיש בידיעת דיני לשון הרע, כי כאשר אדם אינו יודע דינים אלו, יבוא גם להחמיר על עצמו לאסור שלא לדבר על אפיקורס, אף שהדין הוא שמצווה לגנותו, כדי שלא יבוא להטעות את הרבים בדעותיו הכוזבות.
נידון מעניין מביאים בהקשר לכך בביאורים ומוספים – האם מותר לדבר לשון הרע על גוי? לכאורה, גוי אינו בכלל 'עמיתך', ומותר לדבר עליו. אמנם במדרש איתא: "אמר רבי יוחנן אם הרגלת לשונך לדבר באחיך שאינו בן אומתך, סוף בבן אומתך תתן דופי", וכתב בחידושי הרד"ל שמבואר מכאן שאסור לדבר לשון הרע על גוי. וכן באורחות חיים להרא"ש כתב: "אל תוציא דיבה ולשון הרע על שום בריה", וכתבו הגר"י סרנא והגר"ח קניבסקי שנראה מדבריו שאסור לדבר לשון הרע על גוי וכמבואר במדרש. והוסיף הגר"ח קניבסקי, שאף שמן התורה אין איסור לדבר עליו, מכל מקום יתכן שאסור מדרבנן, וצריך עיון. וכן דעת הגר"נ קרליץ שזהו איסור דרבנן שהסמיכוהו על הפסוק, וטעם האיסור הוא כדי שלא יתרגל לדבר לשון הרע כמבואר במדרש. אך הוסיף, שהאיסור הוא רק על גוי ששומר ז' מצוות בני נח, אבל על גוי שאינו שומר ז' מצוות מותר לדבר, שאינו חמור יותר מישראל רשע שמותר לדבר עליו.
מאידך, הנצי"ב כתב שאין איסור לדבר לשון הרע על גוי, וכוונת המדרש לאסור לשון הרע על גר. וכן כתבו כמה מפוסקי זמננו שמעיקר הדין אין איסור לדבר לשון הרע על גוי, שהרי אינו בכלל 'עמיתך', וכמו שאין איסור לדבר על אפיקורס או רשע, וכוונת הרא"ש שלא ידבר "על שום בריה", היינו אפילו על מי ששונא אותו, או שלא ידבר אפילו בגנות עצים ואבנים ובעלי חיים. וכוונת המדרש היא, שאם יתרגל לדבר לשון הרע על גוי, אף שאין בזה איסור, יבוא לבסוף לדבר אף על יהודי.