יום חמישי א' באייר תשע"ז
האם מותר לבַטא שֵׁם ה' המופיע בגמרא?
הלומד בגמרא, או בספרי ההלכה, נוסח של ברכה כלשהי, לא יְבַטא את שֵׁמות השי"ת המופיעים בנוסח הברכה, אולם, המלַמד ילד לברך, רשאי לומר את הברכה כתיקנה, ולבטא את שם ה'. ושֵׁם ה' המופיע בפסוק המצוטט בגמרא ובמדרשים, מותר לבַטאו. ויש שכתב שאם לציטוט אין משמעות בפני עצמו, וכגון שמצוטטות המילים "קרבן לה'", אין לבטא את השם. ויש אומרים שאף כשמצוטט פסוק שלם ראוי לומר 'הַשֵׁם', ולא לבטא את שם ה', וכל שכן כאשר מצוטט רק חלק מפסוק. ויש שכתב שכן המנהג, שלא לבַטא את השֵׁם כלל, אך נוהגים כן רק בשמות הוי"ה ואדנות, ולא בשמות אחרים, כגון 'אלקים', ו'צב-אות'. [שו"ע ג, ומשנ"ב יד; ביאורים ומוספים דרשו, 17]
על איזו ברכה נדרש רק מאדם אחד לענות 'אמן'?
ילד שהגיע לגיל 'חינוך', עונים 'אמן' על ברכותיו. וגיל חינוך לעניָן זה הוא הזמן שבו הילד יודע למי מברכים; ויש שציין כי בדרך כלל זמן זה הוא בגיל שש או שבע, בהתאם לרמת הילד. ולפני גיל חינוך אין לענות אמן על ברכותיו. ויש אומרים שאין חובה לענות, אך מותר לענות, ולפיכך, אביו של הילד, שמצווה לחנכו בעניית אמן, ואינו יכול להמנע בפני הילד מעניית אמן - כאשר הוא בפני הילד, יענה אמן. ויש אומרים שאף אביו לא יענה, אלא יאמר בלחש את הפסוק "ברוך ד' לעולם אמן ואמן", ויסיים את ה'אמן' השניה כקול, כאילו עונה על הברכה; ויש שהורה לענות 'אָמֵ' ללא 'ן', באופן שהילד לא יחוש בכך. [שו"ע ג, ומשנ"ב טו-טז; ביאורים ומוספים דרשו, 18]
באיזה אופן מותר לגרום לברכה 'מיותרת'?
ברכה לבטלה - יש אומרים שאסורה מן התורה, באיסור "לא תשא את שם ה' אלקיך לשוא". ויש אומרים שכיון שמזכיר את השֵׁם בדרך שבח והודאה, אין האיסור אלא מדרבנן, אך הוא חמור משאר איסור דרבנן, כיון שחכמינו ז"ל הביאו כאסמכתא לאיסור זה את האיסור הנ"ל, השקול כאיסורים שחייבים עליהם 'כרת' ו'מיתת בית דין'. וגרימת ברכה מיותרת - כגון שמברך על מאכל ומכוון שלא לפטור מאכל אחר החייב באותה ברכה, ומברך שנית על המאכל האחר - אסורה מדרבנן; אולם, ברכה על מאכל טפל לפני העיקר, הגם שיכול לאוכלו לאחר העיקר ולפוטרו בברכת העיקר, אין בה איסור. [שו"ע ד, משנ"ב יח-כ, ושעה"צ יח ו־כא; ביאורים ומוספים דרשו, 30]