בסעיף הנלמד היום כותב ה'חפץ חיים' כי גם לשון הרע שמספר אח על אחיו – לאביו, נחשב לשון הרע גמור. בביאורים ומוספים מציינים, כי כמו כן לעניין שמיעת לשון הרע של אב על בנו, כתב הח"ח לעיל (כלל ד סי"א בהגה"ה) שמצוי שהאב מתעניין במצבו וענינו של בנו הדר בעיר אחרת, ושואל גם כן על תורתו, אם לומד הוא עדיין או לא – אך אין היתר לאב לשאול על כך, אלא כאשר מטרת שאלתו היא לתועלת, כדי שאם יוודע לו שפרש מן התורה, יזרזנו על להבא, שאז בודאי מותר ונכון הדבר, וגם לנשאל מותר אז להשיב על שאלתו. אבל אם שואל זאת כסקרנות גרידא, משמע מדבריו שאפילו לאב אין לספר.
אולם יש שהעיר (קונטרס מתורת הלשון) שגם כאשר האב עצמו אינו יכול להשפיע על בנו, מכל מקום מותר לו לברר על מצב בנו, כדי שאם ישמע שנחלש ברוחניות וכדומה, יבקש מאחרים שיש להם השפעה על בנו שיסייעו לו בזה. ומלבד זאת, ישנה תועלת כשידעו האב והאם על מצב בנם, כדי שיוכלו להתפלל על כך מעומק ליבם, שיתכן שגם זה נחשב לתועלת.