מדוע יש שנהגו שלא להשתמש בפסח בכלי חרס גליזאר"ט? • האם יש תקנה לכלי עץ המצופים בסממנים? • ומה הדין בכלים המצופים בדיל? • שיעור הלכה מעניין במשנה ברורה חלק ה' סימן תנ"א סעיף כ"ג – סעיף כ"ד במסגרת לימוד 'דף היומי בהלכה'
כלי חרס שמצופים בזכוכית, וכן כלי חרס המצופים בעופרת או בדיל, דינם ככלי חרס, דהיינו, אם הם בולעים בחמין, הבליעה חודרת דרך הציפוי אל כלי החרס שמבפנים, וכלי חרס שבולע, אין לו תקנה בהגעלה, כיוון שהבליעות שבו אינם נפלטות ממנו לעולם.
המ"ב מבאר, שאע"פ שמבואר לקמן בשו"ע, שכלי זכוכית אינם בולעות בכלל, זה הכל כאשר הם כמות שהם, אבל לא כאשר הם מצופים, וזכוכית שמצופה ע"ג חרס, בולעת יותר.
אומר הרמ"א, יש שנהגו שלא להשתמש בכלי חרס גליזאר"ט אפילו חדשים, והטעם, כיוון שיש אומנים, שעושים את פעולת הציפוי ע"י סובין, נמצא א"כ שיש חמץ בפנים, ולכן לא משתמשים בהם, ובשאר מקומות שלא נהגו, אין להחמיר, ואפילו במקומות המחמירים, אם ידוע שבכלי חרס הזה, האומן לא עירב סובין בציפוי, יש להקל, ולכן יש מקומות שנוהגים, שיהודי עומד על גביו בשעת מלאכה, לראות שלא יערב האומן סובין בציפוי.
כלי עץ שמצופים בסממנים שקורים להם ברני"ס, דינם ככלי חרס שאין לו תקנה בהגעלה, כי הבליעות אינם נפלטות ממנו, ויש מקומות שנוהגים להחמיר שלא להשתמש בכלים צבועים ואפילו חדשים, כיוון שחוששים שמא צבע ע"י סובין, או שצבע כלים ישנים ויש בהם בליעות, וע"י הצבע הבליעות לא נפלטות ממנו.
כלים המחופים בבדיל, אין להחמיר בזה, אלא רק במקום שנהגו איסור, אבל לא במקומות אחרים, והמ"ב אומר, שאפילו אם הם חדשים, יש חשש שמא ציפה אותם ע"י סובין, או שמא יש בהם בליעות של חמץ, וע"י הציפוי, הבליעות לא יוצאות מהם, ולכן אין להם תקנה בהגעלה, ולא משתמשים בהם בפסח במקום שנהגו בכך.
השיעור המרתק בדף היומי בהלכה
מאת הרב אריה זילברשטיין שליט"א