י. הרשקוביץ
ביתו הצנוע של הגאון רבי יעקב מאיר שטרן שליט"א בשכונת קהילות יעקב שבבני ברק נחשב זה מכבר לתל תלפיות, תל שהכל פונים אליו. הרב, שמלבד התפקידים שהוא מחזיק בהם כאב"ד 'קהילות יעקב' והיותו מחבר ספרים נודעים, פקיע שמיה כאחד גדולי הפוסקים הנודעים בעולם ההלכה, בין השאר בשל היותו מתלמידיו הקרובים של מרן פוסק הדור בעל ה'שבט הלוי' זי"ע, שידו לא זזה מתוך ידו במשך יובל השנים האחרונות.
כמה מתבקש הוא שלעת הזו, כאשר עולם ההלכה מציין את הארוע הגדול של סיום חלק ב' ותחילת החלק השלישי של המשנ"ב במסגרת 'הדף היומי בהלכה' שהתפשט ברחבי העולם היהודי בזכות ארגון 'דרשו', כי נעלה אל הרב לשטוח בפניו את השאלות הנוגעות לשיעורי ההלכה. שאלות אלו התעוררו בידי מגידי השיעורים בשיעורי ההלכה, שבימים אלו נעשה מאמץ להרחיב את מסגרת השיעורים כך שיתפשטו על פני ארץ הקודש, לאורכה ולרוחבה.
תשובותיו של הרב רהוטות, תמציתיות וברורות. העובדה שבמשך רוב ימיו עסק הרב ב'אסוקי שמעתתא אליבא דהלכתא', ניכרת בכל תשובה שזוכה לתשובה בהירה וברורה, מגובה ונשענת על אסמכתאות ברורה בספרי ההלכה, אם מספרי פוסקי בני זמנינו ואם ממקורות קדומים, כמו כתבי הרמב"ם באגרותיו או אף ציטוט מתוך תשובה עלומה של מרן החת"ס ממנו דולה הרב את התשובה הנדרשת לעניינינו. אך המכנה המשותף של התשובות להן אנו זוכים היא הבהירות כך שאין זווית שאינה זוכה לתשובה ברורה ומקיפה.
תוך זמן קצר נבין כי התשובות הללו להן אנו זוכים במסגרת הראיון, הן בבואה דבבואה לתשובות ההלכתיות בהן עוסק הרב, וכי בעצם זהו הקו המאפיין את התחום ההלכתי. "בהלכה" מבהיר הרב, "נדרש מגיד השיעור להגיע מוכן, כשהוא בקי בחומר ושולט בו היטב. שכן בניגוד ללימוד עיוני שבו ישנה חשיבות לפלפול עצמו, כאן החשיבות היא לפסיקה ההלכתית. ואם בשיעור עיוני יכול המג"ש להסתמך על כך שבתוך השיעור יובנו הדברים ויתבהרו, בשיעור הלכה עליו להגיע מוכן וברור בחומר הנלמד עד היכן שאפשר".
אך הבה נביא את דברי הרב במלואם, כפי שענה על השאלה אותה הצגנו בפניו: על מה נדרש מג"ש בהלכה לשים דגש?
"היסוד העיקרי אצל מג"ש בהלכה" משיב הרב שליט"א דבר דבור על אופניו, "הוא עניין ההכנה דרבה של השיעור, בהבנת הדברים לאשורם לעומק באופן ברור ויסודי, בבחינה שאחז"ל (סנהדרין ז' ע"ב) 'אמרו לחכמה אחותי את – אם ברור לך הדבר כאחותך שהיא אסורה לך אומרהו, ואם לאו אל תאמרהו', וכן אמרו שם 'אם ברור לך הדבר כבוקר אמרהו, ואם לאו אל תאמרהו'. וזוהי בעצם אחריותו של מג"ש בהלכה: שיתכונן לשיעור באופן כזה שירגיש בעצמו שהעניין ברור לו כ'בוקר', כלומר שירד לעומק הדברים בהבנה טובה ואמיתית ונהירים ליה דברי הלכה זו, ואז יכול הוא לקחת על עצמו את התפקיד הנעלה והאחראי להיות מג"ש בהלכה".
ולמעשה, כיצד אכן מגיעים לכך שאכן יהיו הדברים ברורים 'כבוקר'?
"בכדי להגיע לכך צריך שההכנה של המג"ש תהיה מושלמת בדרך אמת שיוכלו לנהוג למעשה ע"פ השיעור שנלמד על ידו. ידוע גם פתגם העולם שאם חסר בהסברה סימן שחסר בהבנה, ואם כן כדי שיוכל להסביר הדברים בצורה נכונה וכנה, צריך הוא עצמו להגיע להבנת הדברים באופן ברור".
ובהקשר לכך, שולף הרב ספר רמב"ם והוא מצביע ומצטט את דברי הרמב"ם באגרותיו (מאמר קידוש ד', י"ב ע"א), וזה לשונו הזהב: "וממה שראוי שתדעו שהאדם אין ראוי לו לדבר ולדרוש באזני העם עד שיחזור מה שרצונו לדבר פעם ושנים ושלש וארבע, וישנה אותו היטב ואח"כ ידבר וכן אמרו ע"ה (ב"ר פכ"ד) והביאו ראיה מלשון הכתוב 'אז ראה ויספרה הכינה וגם חקרה' (איוב כ"ח, כ"ז) ואח"כ 'ויאמר לאדם' – זה נאמר על מה שצריך לאדם לדבר בו בפיו, ואולם מה שיחוק האדם בידו ויכתבהו על הספר, ראוי לו שיחזרהו אלף פעמים אילו יתכן זה', עכ"ל. הרי לנו דברים כדרבונות מרבינו הרמב"ם איך צריך אדם להכין עצמו לשיעור וק"ו בדבר שרוצה לכתוב ולהדפיס לרבים!"
לא פעם שיעורי ההלכה אינם 'מושכים' את הלב כפי שמושכת סוגיה. ובאמת, כיצד אפשר לגרום לכך שהשומעים יחושו "מחוברים" לשיעור וישתתפו בו גם כאשר הנושא מורכב?
– "כדי שהציבור יחושו מחוברים לשיעור ומרוכזים היטב הדבר הראשון שצריך לעשות זה שהשיעור יהיה מעניין ומרתק. ודבר זה נראה לעניות דעתי שאפשר לעשותו ע"י שהמג"ש ישתדל כמה שיותר להבליט את החלק המעשי מה שיוצא מתוך לימוד ההלכה, דהיינו שהשיעור יהיה בבחינת 'הלכה למעשה'.
"ולמרות שלא כל מג"ש נתעטר להיות מורה הוראה בישראל אבל ודאי שישנם המון דברים שאפשר לסכם למעשה מה שיוצא מתוך דברי ההלכה שנלמד, ובמקום שהדבר אינו ברור יכולים להגיד דלכאורה יוצא לנו למעשה כך וכך אולם כדאי לשאול פי חכם מורה הוראה מוסמך. אבל עכ"פ לימוד בדרך זו גורם חיבור וריכוז בחלק הלימוד. וכבר כתב רבינו הרמב"ן באגרת שלו: 'וכאשר תקום מן הספר תחפש באשר למדת אם יש בו דבר אשר תוכל לקיימו', עכ"ל.
"דבר נוסף שיכול לעזור לחיבור הציבור לשיעור ולריכוז השומעים הוא ענין הנתינה לציבור את האפשרות להביע דעתם, דהיינו שיוכלו לשאול מה שליבם חפץ ומאידך גם לומר מה שחושבים, כלומר לשתף את השומעים ולא שהשיעור יהיה רק במה של המג"ש להשמעת דבריו. אך כמובן שצריך שהכל יהיה בגדר הסביר".
האם מומלץ לאברך שלומד בחברותא ועושה חיל בלימודו לחשוב גם על מסירת שיעור, והאם זה יתרום לו ללימודו או ההיפך?
– "ודאי שמומלץ הדבר, וידוע דכשהאדם צריך למסור שיעור דבר זה מטיל עליו עול חיובי להתמסר ביתר שאת ללמוד את הנושא כדבעי למהוי, וידוע הווארט על רש"י בהעלותך (י"א כ"ט) 'הטל עליהם צרכי ציבור והם כָּלים מאליהם', כלים מלשון "כֵּלִים", דאם מטילים על האדם עול ציבור של הרבצת תורה וכיו"ב נעשים על ידי כן ל'כלי', כלומר שדבר זה גופו גורם לו להשתלם, כשכך הוא משקיע כוחות בהבנה כך שיוכל להסביר הדברים לאחר שיהיו נהירים לו 'כבוקר'.
"וזה מעבר לזיכוי הרבים, שהרבצת התורה גורם לו גם התעלות במעלות התורה בכל המובנים. ובהקשר זה אזכיר את ששמעתי פעם ממורי מרן ה'שבט הלוי' זצ"ל שאמר שלא כל אחר יכול להיות כמו החזון איש זצ"ל שישב המון שנים (עד שנתפרסם) בפינה בלי שום תפקיד, ולמרות זאת עלה והתעלה בתורה. שכן רוב אנשים רק כשיש עליהם עול של הרבצת תורה וכו' אז יכולים הם למצות את עצמם להוציא את כוחם וכישוריהם המקסימליים. ולכן אין ספק כי לקבל על עצמו תפקיד של הרבצת תורה הוא דבר רצוי מאד ומן הראוי להשתדל בזה".
עד כאן עסקנו במגיד שיעור. אך מה לגבי השומעים, האם לא מומלץ ללמוד עם השני בחברותא מאשר להשתתף בשיעור?
"עניין זה הוא אינדיבידואלי, כלומר זה תלוי כל אחד לפי תכונות נפשו ולפי מה שהוא מרגיש בעצמו. שכן ישנם אנשים שיש להם יותר תועלת בלימוד חברותא ויכולים הם להתעלות ולהצליח בתורה יותר משמיעת שיעור, ומאידך יש גם להיפך שע"י לימוד עצמי קשה להם להגיע למיצוי הדברים להבנה טובה ובהירה ונדרש להם לשמוע שיעור ורק עי"ז מוארים בפניהם העניינים והדברים מתבהרים באופן שלא היו יכולים להגיע לזה ע"י חברותא. ולכן עניין זה צריך כל אחד להחליט לעצמו כפי שהוא מרגיש".
בימים אלו מתחילים במסגרת לימוד 'הדף היומי בהלכה' בהלכות שבת. נשמח לשמוע מפי הרב שליט"א על חשיבות לימוד הלכות שבת.
"הספרים כבר דיברו בגודל חשיבות לימוד הלכות שבת כשלהלכות אלו יש דין קדימה כלפי שאר ההלכות שבשו"ע או"ח, והמ"ב האריך בהקדמתו להל' שבת בעניין זה והביא שם מה שכתב היערות דבש כי א"א כלל במציאות שינצל מאיסור שבת אם לא שילמוד כל הדינים על בוריים היטב היטב, ע"ש.
"וחז"ל כשדיברו מגודל חשיבות שמירת שבת אמרו השומר שבת "כהלכתו" דייקא, ועיין לשון רבינו הרמב"ם סוף הלכות שבת שהעתיק מאחז"ל דהשבת הוא האות שבין הקב"ה ובינינו לעולם. ולכן המחלל שבת בפרהסיא הרי הוא כעובד ע"ז ע"ש. ובחילול שבת הרי עלול האדם להיכשל בעניינים של כרת וסקילה כאשר בכדי לינצל מזה אין עצה אלא ללמוד ולשנן היטב הדינים כנ"ל".
איך יש להגדיר את חשיבות לימוד ההלכה, בכלל?
"ידוע מאחז"ל ברכות (ח' ע"א) 'אוהב ד' שערים המצוינים בהלכה יותר מבתי כנסיות ומבתי "מדרשות", והכוונה בתי מדרשות שלומדים בהם תורה אך אינם עוסקים בהלכה ואמרו שם אין לו לקב"ה בעולמו אלא ד' אמות של הלכה בלבד. ומצינו דבר מאלף בשו"ת חת"ס (חו"מ סי' ט' אות ה') שדן שמה בעניין אדם שנפטר והבטיח סכום כסף גדול למי שילך ללמוד בישיבה חוץ למדינתו ונתעוררה השאלה לאיזה ישיבה צריך לילך, וכתב שם החת"ס דודאי רק בישיבה שלומדים שם גם הלכה וז"ל: 'אם הישיבה אין בה סמיכה ללמוד דרך הפוסקים מה תועלת בעוקר הרים כיקר הרים?', והכוונה בישיבה שלומדים דרכי הוראה ופוסקים ודברים שמכניסו לקיים דברי אלוקים חיים, עכ"ל.
"ועוד אחז"ל בסוף נדה 'כל השונה הלכות בכל יום מובטח לו שהוא בן עוה"ב', ויש מקום לענ"ד להטעים העניין מדוע חשוב כל כך לימוד ההלכה עד שהאדם מובטח לו עי"ז עוה"ב? ויש לבאר ע"פ מש"כ הראשית חכמה בהקדמה ד'עיקר לימוד תורה לשמה זה כשאדם לומד על מנת לשמור ולעשות' ע"ש, ולפ"ז יש לומר שהרי אין לך דבר לימוד שמביא את האדם לידי שמירה ועשייה כמו לימוד ההלכה, ובזה מראה האדם שמטרת לימודו הוא כד לקיים את ציווי השי"ת ללמוד וללמד כדי לשמור ולעשות, ולכן מובטח לו שהוא בן עוה"ב אכי"ר".
כתלמידו של הרב וואזנר זצ"ל, מה יוכל הרב לספר על שיעורו המפורסם בהלכה של הרב זי"ע?
"בשיעורו של הרב זצ"ל שהתקיים ביום חמישי בערב במשך קרוב לשבעים שנה יכלו לראות מה זה לימוד הלכה ואיך צריך לגשת ללימוד זה. כל מי שזכה להשתתף בשיעור הנ"ל יכול היה לקבל את דרך הלימוד בהלכה מעמוד ההוראה שהעביר מסורת הדורות שקיבל מרבותיו ושאר גדולי ישראל שמפיהם אנו חיים.
"אחד הדברים שיכלו להרגיש בשיעור הוא שהלכה לא מתחילים משו"ע ונו"כ, אלא כל דבר התחיל בשורש העניינים ומקור הדברים. זה היה עיקר גדול אצלו ומורגש היטב גם בספריו הגדולים, י"א חלקי שו"ת 'שבט הלוי', שהפכו לאבן יסוד בעולם ההלכתי לדורות עולם.
"כמו כן מי שזכה לשמוע את השיעורים הנ"ל ראה ולמד את העניין של דימוי מילתא למילתא איך צריך ויכולים לפשוט שאלות אקטואליות המתחדשות בכל דור ודור, דברים שלא דנו בהם עדיין גדולי האחרונים הקודמים. וכבר כתב מרן החת"ס ונדפס בהקדמת שו"ת חלק יו"ד וז"ל 'אבל הוי יודע כי עיקר שימוש התלמידים אצל רבים הוא לדמות מילתא למילתא וכו' לכן מה שיהיה בעיני התלמידים דומים זה לזה יבוא רבם שחקרו שאין זה דומה ומראה להתלמידים הסדק שבין זה לזה, וזה הוא החילוק שהיה הרבה מראה לתלמידים החילוק וההפרש שבין סברא לסברא מה שהיה נראה להם במושכל הראשון דומים זל"ז ומזה למדו דרך האמת להוראה' עכ"ל.
"ודבר זה אכן ניתן לומר על רבינו הגדול השבט הלוי זצ"ל שעליו אפשר לומר בפה מלא שאשרי מי שזכה לכך".