הרה"ג רבי מרדכי הלוי שוורצבורד שליט"א | מורה הוראה מודיעין עילית
הגמרא במסכת ב"ב דף ו. אומרת, שאם החזיק להוציא מי גשמים לחצר שכנו, ע"י מרזב שיורד בשפיכה, אין לו רשות לטפטף במי גשמים לחצר שכנו על פני אורך גגו ללא מרזב, כיון שזה מפריע לשכנו יותר.
יש ללמוד מכך שקיימת תביעת נזק על מי גשמים.
דנו הפוסקים: מה הדין בדיירים בקומה העליונה, שכאשר יורדים מי גשמים לרשותם הם מזיקים לדיירים שתחתם, כגון כשהגשם יורד על מרפסת שאינה מקורה, ואין בידוד טוב במרפסת ובזמן של גשם חזק נוצרת רטיבות בדירה התחתונה, האם השכן העליון, בעל המרפסת חייב לשאת בהוצאות ולהשקיע בבידוד טוב, או שכיון שהגשם בא מאליו, ואין אלו מים שבעל המרפסת שופך מרצונו, אין לו אחריות על כך, והשכן התחתון שניזוק ידאג לממן לעצמו בידוד טוב במרפסת שמעליו.
שאלה נוספת: כאשר ישנם חורים באיטום שבגג הבנין המשותף, ועל ידי זה ניזוקים דיירי הקומות העליונות מרטיבות מי הגשמים, האם יכולים לחייב את יתר השכנים להשתתף בהוצאות האיטום, או שכיון שמי גשמים אינם באים מחמת השכנים, ואין להם ענין באיטום הגג – כל מי שניזוק מחוסר האיטום, יממן את התיקון לעצמו?
לפני שנבאר את צדדי ההלכה, חשוב להדגיש כי בכל מקרה של חילוקי דעות יש לפנות לדיין או בורר מוסמך, כיון שפרטי הדינים משתנים ממקרה אחד למשנהו וממנהגי עיר אחת בנושא שיתוף הדיירים, למנהגי עיר אחרת.
כתב הרמ"א (סי' קנ"ה ס"ד): מים שנופלים מדייר עליון ומזיקים לדייר תחתון, אינו חייב לסלקם רק כשהם מי תשמישו, אבל אם ירדו גשמים על העלייה ויורדים למטה, על הניזק לתקן שלא יוזק, ומקורו מהריב"ש (סי' תקי"ז), ושם ביאר הטעם, כיון שמי גשמים יורדים מאליהם, לכן אינם נחשבים נזקים שלו [ובלשון הגמרא נקרא 'גירי דיליה'], כיון שאינם באים מכוחו אלא מן השמים הם יורדים עכ"ד.
א"כ מבואר מדבריו שאין אחריות על נזק הנגרם במי גשמים.
אמנם בציור אחר (בסי' קנ"ג סעיף ט'), פסק השו"ע שיש להתחשב בנזקי מי גשמים, וכתב, שאם אחד רוצה להטות את גגו באופן שישפכו מי הגשמים לרשות הרבים – מעכבים עליו, פירוש: מונעים ממנו לעשות כן, והוסיף הרמ"א, שכמו כן הדין כאשר אחד מטה את גגו, באופן שישפכו מי הגשמים ויזיקו לכותל חברו – יכול בעל הכותל למנוע ממנו, ומקורו מדברי הרשב"א בתשובה (ח"ג סי' קפ"א), שם כתב הטעם שאף שמי הגשמים יורדים מן השמים, מכל מקום קונה אותם בחצרו ונעשים שלו. עוד הוסיף טעמים, שכאשר מטה את המרזב לכוון חברו באותו זמן יכולים לרדת גשמים לכוון כותל חברו, וכן מרכך את הקרקע הסמוכה לכותל ומזיק ליסודות.
לכאורה יש כאן מחלוקת, שלפי הריב"ש אין אחריות על נזק ממי גשמים, ולפי הרשב"א כן חייבים באחריות, אכן השו"ע פסק את שניהם, הרי ששניהם מתיישבים יחדיו.
מפרשים האחרונים, שביסוד הדין במי גשמים, נפסק הדין כהריב"ש, שמכיון שאינם שלו ומזיקים בלא פעולה מצדו – אין אחריותם עליו. אכן כאשר עושה בניה ומרזב באופן שמכוון מי גשמים לחברו – בזה נחשב מזיק, ואף בלי לקנות את המים, כיון שמחובתו למנוע בניה בצורה שמזיקה לחברו.
ונבאר בזה כמה חילוקים מעשיים:
מרפסת שאין בה איטום
- מרפסת שאין בה איטום מספיק, וכשמי הגשמים מתרבים נוצרת רטיבות ונזילת מים לשכן מתחתיו – מעיקר הדין אי אפשר לחייב את בעל המרפסת לאטום יותר, אך אם נגרם נזק ממים ששופך, כגון מי שטיפת רצפה – יהיה חייב לאטום.
מרזב לחצר חברו
- המוציא מרזב למרפסת חברו או לחצר, אף אם אינו שופך משם מי שטיפת רצפה אלא רק מי גשמים – יכול השכן למנוע את בעל המרזב, כיון שמזיקו במה שמכוון לרשותו את מי הגשמים.
חובת השכנים בהוצאות איטום
- דיירים בבנין משותף, שהעליונים סובלים מקלקול באיטום הגג, אף שהנזק נגרם ממי גשמים, חובה על כולם להשתתף בהוצאות תיקון הגג, והטעם הוא, שלמרות שלפי האמור לעיל היה נראה לפטור אותם, אך כיון שבזמנינו הדיירים בבנין משותף הינם שותפים כולם בגג, וכן בקירות החיצוניים של הבנין, וכאשר יחלחלו מי הגשמים יגרם נזק לגג ולקירות המשותפים, לכן חייבים כולם לשלם את התיקון,
ישנם מקומות שהגג שייך לקבלן, או רשום בטאבו לבעלי הקומות העליונות, שם ישתנה הדין, וכמובן שיש לזה השלכות לזכות בניה על הגג.
כמובן שכל הנכתב לעיל, לא נכתב כפסק הלכה, כיון שהדברים משתנים ממקרה למקרה ומעיר לעיר, אלא רק כדי להבין את אופן השאלה וכדי לדעת כיצד להציגה בפני דיין מוסמך.
ובעזהשי"ת נזכה לגשמים בעיתם, שיהיו גשמי ברכה.