הרב צבי וינברג
"וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ וּבֵרַכְתָּ אֶת ה' אֱלֹקֶיךָ עַל הָאָרֶץ הַטֹּבָה" (דברים ח', י')
במתני' ברכות (פרק ט' משנה א) שנינו: "על ההרים ועל הגבעות ועל הימים ועל הנהרות ועל המדברות אומר – ברוך עושה בראשית".
ובתוספתא (שם פרק ו' אות ב) איתא: ומנין שאף על ההרים ועל הגבעות, תלמוד לומר- על הארץ".
ו'בחסדי דוד' שם (השלם ד"ה ומ"מ) כתב: "שדרשה זו ליתא בש"ס דידן ולא בירושלמי כלל, ולא ידענא מאי היא.
ואפשר דהך תנא אסמכינהו אהך קרא כל ברכות הראיה, דכי היכי דמברכין ברכת הנהנין על כל מה שנהנה באכילתו הכי נמי אית ליה לברוכי כשרואה כל מה שברא הקב"ה בעולמו.
ולא מתיבת "הארץ" דריש להו דההוא מיבעי ליה לעיקר ברכת הארץ, אלא אפשר דמתיבת "על" דריש להו הכי, ומיהו ודאי דאסמכתא בעלמא הוא, ע"כ.
כתב בספר 'שולחן מלכים' כ"י (לרבי יצחק בואינו זצ"ל ראב"ד ירושלים בשנת תל"ז – מובא בקובץ "זכור לאברהם" (תשנ"ה עמ' צא שו"ע או"ח סי' רכח): "הרואה הרים הגבוהים שברומא אינו מברך, דלאו מעשה בראשית הם כדאמרינן (סנהדרין כא:) שבשעה שנשא שלמה את בת פרעה ירד גבריאל ונעץ קנה והעלה שרטון ועליו נבנה כרך גדול שברומי, מספר כתיבת יד", עכ"ל. (מובא בשמו גם בס' זכר נתן (לרבי נחמן נתן קורונל זצ"ל – דיני ברכת הימים אות א) ועי' משנ"ב (סי' רכח סק"ד) שנהרות שנתהוו לאחר מעשה בראשית אין מברכין עליהן, ועי' חי' אגדות למהר"ל (סנהדרין שם) בעומק הדבר של נעיצת הקנה ומה שגדל עליו כרך גדול שברומי).
(קב ונקי)