היום נלמד: : ברכה לפני טעימה ממאכל
יום שלישי ט"ו בניסן תשע"ז
מהי הכמוּת שניתן לטעום ממאכל לבדיקת טעמו ללא ברכה?
הטועם ממאכל כדי לדעת אם צריך לתבלו וכדומה, ואין כוונתו לשֵׁם אכילה כלל - אף אם בולע את מה שטועם, אינו מברך. והכמוּת שנחשבת ל'טעימה': לפני גמר הבישול או האפייה וכדומה - 'רביעית' (86-150 סמ"ק, לשיטות השונות), ולאחר גמר הכנת המאכל - 'כזית' (17-50 סמ"ק). ורשאי לטעום מכמה מאכלים בזה אחר זה ללא ברכה, ובלבד שלא יבלע מאחד מהם יותר מהשיעורים הנ"ל. ויש חולקים. וראה להלן. [שו"ע ב, משנ"ב יג, יד ו־יט, וביה"ל ד"ה עד]
האם למעשה ראוי לטעום ממאכל ללא ברכה?
הטועם ממאכל לשֵׁם בדיקת טעמו, אך כוונתו גם לשֵׁם הנאה מטעמו, או כדי להשקיט את רעבונו, וכדומה - חייב בברכה. ולדוגמה: הטועם תבשיל בערב שבת כדי לקיים מצות "טועמיה חיים זכו", אף כשכוונתו גם לבדוק את טעמו, צריך לברך. וכתבו הפוסקים שכיון שהדין הנ"ל, שהטועם ממאכל שלא לשֵׁם אכילה אינו מברך, אינו מוסכם על כל הפוסקים - ראוי שבשעת הטעימה יתכוין גם להנאת אכילה, ואז צריך לברך לכל הדעות. [משנ"ב יט, ושעה"צ ל; ביאורים ומוספים דרשו, 28]
הטועם מבקבוק של תינוק כדי לבדוק את מידת חוּמוֹ - האם צריך לברך?
הטועם ממאכל לשֵׁם בדיקת טעמו, ואינו בולע, אלא שב ופולט את מה שמכניס לפיו, אינו צריך לברך אפילו כשטועם כמוּת גדולה. ולפיכך, הלועס מאכל כדי לרסקו לצורך תינוק, או הטועם מבקבוק של תינוק כדי לבדוק את טעמו או את מידת חומו, ואינו מתכוון כלל להנאת אכילה ושתייה - אינו צריך לברך; אך אם בהכרח בולע מעט, דינו כדין הבולע הנ"ל. ובכל מקרה שיש חשש לאיסור 'בל תשחית' בפליטתו - ראוי לבלוע, ולנהוג כדין הבולע הנ"ל. [משנ"ב יז-יח; ביאורים ומוספים דרשו, 29]