האם ליחיד יש כוח להתנגד להחלטת הציבור למכור את בית הכנסת?
מה הקדושה שיש בבית כנסת שיחיד בנה ומסר אותו לציבור?
האם יש קדושה גם ברהיטים שבבית הכנסת?
כל זה ועוד בשיעור המרתק בדף היומי בהלכה
מאת הרב אריה זילברשטיין שליט"א
סימן קנ"ג סעיף ז' [באמצע]
– דיני בנין בית הכנסת –
החילוק בין בהכנ"ס של כפר לכרך לענין מכירה | באיזה אופן אפשר להשתמש בדמים לצורך חול? | באיזה אופן יכול יחיד להחליט בענין בהכנ"ס? | מה הדין כשיש בהכנ"ס אחר שאינו מרווח מספיק? | דין תשמישי הקדושה שבבהכנ"ס לענין מכירתם | יחיד שבנה בהכנ"ס ונתנו לקהל, למי שייך בהכנ"ס?
למדנו לעיל, שיש הבדל בין בהכנ"ס של כרכים לבין בהכנ"ס של כפרים, בהכנ"ס של כפר אפשר למכור, ושל כרך א"א למכור, והטעם, דבהכנ"ס של כפר כיון שבני הכפר בנו אותו, יכולים להתארגן יחד ולמוכרו, וכמובן רק אם הם משתמשים בדמי הבהכנ"ס לדבר שבקדושה אחר, משא"כ בהכנ"ס של כרך שנבנה על דעת כל אנשי העולם, מספיק שאחד בקצה העולם מתנגד למכירתו, זה כבר מונע מלמכור את הבהכנ"ס.
בהכנ"ס של כפר שאפשר למכור אותו, בכ"א אסור להשתמש בדמים לדברי חול, אלא רק לדבר שבקדושה כיוצא בו, אא"כ הבהכנ"ס נמכר ע"י ז' טובי העיר במעמד אנשי העיר, שאז יכולים להפקיע את הקדושה מהמעות של בהכנ"ס, ולהשתמש בהם גם תשמיש של חול.
גם בהכנ"ס של כרך שאמנם א"א למוכרו כי אולי יש אחד שמתנגד, אבל אם בשעת בנייתו התנו שאדם מסויים יוכל לעשות בבהכנ"ס כפי ראות עיניו על דעת אנשי הציבור, הדין הוא, שיש לאותו יחיד כח של ז' טובי העיר במעמד אנשי העיר, כלפי אותו בהכנ"ס גם אם הוא של עיר.
ומוסיף השו"ע, שכל זה אמור רק כאשר יש בהכנ"ס אחר להתפלל בו, אבל אם אין בהכנ"ס אחר, או שיש להם, אבל הוא לא מספיק מרווח וגדול, אסור למוכרו, וכמו לגבי סתירת בהכנ"ס, כי חוששים שמא יארע אונס, ולא יוכלו לקנות בהכנ"ס אחר וישארו בלי בהכנ"ס.
עוד מוסיף השו"ע, שאותם דינים של הבהכנ"ס עצמו, יש גם לתשמישי קדושה של הבהכנ"ס כגון, ארון קודש, בימה, מטפחת של ס"ת, ספסלים שולחנות וסטנדרים, שאם מדובר בבהכנ"ס של כרך א"א למוכרם, ואם מדובר בבהכנ"ס של כפר אפשר למכור אותם, ובדמים שמקבלים תמורתם, יקנו רק דבר שבקדושה אחר, אא"כ זה נמכר ע"י ז' טובי העיר במעמד אנשי העיר.
עוד מוסיף, שיחיד שבנה בהכנ"ס לעצמו ונתן אותו לקהל, זה נהפך להיות של הקהל, אבל אם השאיר את זה לעצמו, יכול למכור את זה גם שלא ע"י ז' טובי העיר, ושלא במעמד הקהל, כי זה שלו.