הרב שלמה בלום
בפרשיות השבוע אנו למֵדים על טומאות האדם מחמת גופו, החל בטומאת לידה, דרך טומאת נגעים, ועד לטומאת זב וכיוצא בה. והִהטהרות מן הטומאה – מצוה, אך נחלקו רבותינו אם מצוה זו חובה היא, או שמא רשות היא, אלא שאם ירצה הטמא להטהר, מקיים מצוה בהִטהרותו.
ועוד דנים הפוסקים, בנוגע לזמן הזה, שכל ישראל טמאים בטומאה החמורה של טומאת מת, מחמת שאין לנו אפר פרה אדומה להִטהר בו – האם יש תועלת, או אף מצוה, בטהרה מטומאה קלה יותר אשר די לה בטבילה במקוה; או שמא אין בכך כל עניָן, שהרי בלאו הכי נותר הטובל בטומאת מת החמורה.
ובנוסף על המצוה להטהר מהטומאה – לסוברים כן – תיקן עזרא הסופר תקנה מיוחדת לטומאת קרי, שהטמא אסור בתורה ובתפילה עד שיטבול תחילה בארבעים סאה (כ־0.332-0.574 מ"ק, לשיטות השונות) מים המכונסים בקרקע, ואף אם אינם מֵי גשמים אלא שאובים. תקנה זו אמורה גם ביחס לטמא בטומאה חמורה יותר, והיא מכונָה: 'תקנת עזרא', או: 'טבילת עזרא'.
ברבות הימים בטלה תקנת עזרא, מסיבות שונות, אך היו שהמשיכו לקיימה. ובימינו – שהמקוואות מצויים בכל מקום – ראוי מאד לקיים את התקנה. ויש שכתבו כי בימינו אין סיבה להקל, ויתכן שאף חובה היא. ומעלות רבות יש בטבילה זו, והיא מסוגלת לקבלת התפילה, לחיזוק הזכרון בתורה, ולהשגת דרגות גבוהות בתורה ובקדושה; וכל שכן שאין להכנס לבית הקברות ללא טבילה מטומאה זו, כיון שאז 'מתדבקים' בו כחות הטומאה השורים שם.
ונחלקו הפוסקים אם טבילה זו מותרת בזמננו בשבת וביום טוב, ופשט המנהג להתיר זאת למי שנטמא בשבת וביום טוב עצמם. וכן מותרת טבילה זו ב'תשעת הימים' אף למי שאין דרכו לטבול, ויש שאוסֵר למי שאין דרכו לטבול. וביום הכיפורים אסורה הטבילה לכל אדם.
כמו כן, אסור לבטל בגין טבילה זו את מצות קריאת שמע בזמנה, או תפילה בזמנה. ויתכן כי אף תפילה בציבור עדיפה על פני הטבילה. ויש שהורה כי מי שאין דרכו לטבול, יעדיף את התפילה בציבור.
ונדבך נוסף לתקנת עזרא הוא – טהרת 'תשעה קַבִּין'. דהיינו, מי שהטבילה קשה עליו, יכול להטהר בשפיכת תשעה 'קבין' (כ־12.44-32 ליטר, לשיטות השונות) מים על גופו, בשפיכה רצופה, מתוך שלושה כלים לכל היותר, בזרם היורד בקו ישר מעל ראשו לעבר גופו, כאשר הוא עומד זקוף וידיו מונחות ברפיון כנגד לבו; ואין צורך שהמים יגיעו לכל המקומות שבגופו.
ונחלקו הפוסקים אם ניתן לקיים את טהרת תשעה קבין באמצעות מקלחת, ויש שהקל רק כשהזרם יוצא דרך נקב אחד בלבד. ויש שכתב כי פתיחת ברז המקלחת תֵּעשה רק לאחר שהאדם ניצב תחתיו.
[שו"ע או"ח פח, א-ב, ומשנ"ב ג-ד; ביאורים ומוספים דרשו, 1, 2, 4, 5, 7, 10 ו־11; ביאור הר"י פערלא לרס"ג מ"ע קע]