האם יש עניין להגיד ברשות מורי ורבותי לפני שמזמנים?
מי קודם כהן עם הארץ או תלמיד חכם ישראל?
והאם רשאי תלמיד חכם למחול על כבודו?
כל זה ועוד בשיעור המרתק בדף היומי בהלכה
מאת הרב אריה זילברשטיין שליט"א
לשיעורים נוספים בהלכות בציעת הפת לחץ כאן
סימן קס"ז סעיף י"ג
– מקום וזמן הבציעה ומי הוא הבוצע –
להוציא את הרבים יד"ח בברכה כשאינם קבועים | מי קודם בברכת המוציא ובבציעה? | ת"ח גדול ישראל וכהן ת"ח פחות מהישראל, מי קודם? | שיגיד "ברשות מורי ורבותי וברשות הכהן" | באיזה אופן צריך להמתין לבעה"ב עד שיטעם מהפת? | מה הדין בשבת שאז יש לחם משנה?
מה שלמדנו לעיל, שבכדי שאחד יוכל להוציא את חבירו בברכת המוציא צריך שיהיה קביעות או ע"י שמסובים יחד או ע"י שאוכלים בשולחן אחד או מפה אחת או ע"י שקבעו לאכול במקום מסויים או בעה"ב עם בני ביתו שנגררים אחריו ממילא, זה לא מעכב, ובדיעבד יכול להוציא את חבירו גם אם הם לא קובעים יחד, ועצם זה שיש כוונת שומע ומשמיע זה מועיל, והמג"א חולק, וסובר שאפילו בדיעבד לא מועיל.
סעיף י"ד
כאשר יושבים כמה מסובים בסעודה יחד, את מי מכבדים לברך המוציא לפטור את כולם, ואת מי מכבדים לבצוע את הפת? מבואר, שמי שגדול בחכמה מכבדים אותו לבצוע ולברך להוציא את כולם, ואם יש כהן עם הארץ ות"ח ישראל, מכבדים את הת"ח ישראל, ויותר מזה, גם אם הת"ח רוצה למחול על כבודו בשביל הכהן, אסור לו לעשות את זה, כי הוא מבזה את התורה שכבודה יותר מן הכהונה, אא"כ הוא לא נותן לו את זה בתורת חק ומשפט, אלא סתם מוותר לו, שאז מותר, ואם הכהן גם ת"ח יתנו כהן, ואם יש ישראל ת"ח גדול, וכהן ת"ח אבל לא כמו הישראל, אמנם אין חיוב לתת לכהן שהוא פחות ת"ח, אבל טוב להקדימו, ואומר המ"ב שמי שנוהג כך מאריך ימים.
בעה"ב קודם לת"ח, כיון שרוצים שהוא יבצע בעין יפה שהרי הסעודה שלו, וכן חתן ביום חופתו מכבדים אותו לבצוע, וכאשר אדם מברך או מוציא את כולם, יש ענין שיגיד "ברשות מורי ורבותי" ואע"פ שלמעשה מגיע לו, כגון בעה"ב או ת"ח, בכ"א זה דרך ענווה לומר כך.
המ"ב אומר, שצריך לומר "ברשות הכהן" ולא מועיל אם הכהן לא נתן לו רשות, וכהיום לא נוהגים כך.
סעיף ט"ו
כאשר יושבים יחד בסעודה, ואחד מן המסובים בוצע, אותם אלו שממתינים לברכה שמברך הגדול שבהם, או אם ממתינים לכיכר של הבוצע, ואפילו אם כל אחד מברך לעצמו, אין זה דרך ארץ שיטעמו לפניו, ומותר לבוצע לחלק את הפת לפני המסובים קודם שטעם הוא, אבל אסור להם לטעום לפניו, והמ"ב מביא מהט"ז שזה הפסק כי בלא"ה הם לא יכולים לטעום לפניו וא"כ הוי הפסק בין הברכה שלו לבין הטעימה של המברך, אבל לחלק פת אין בזה בעיה של דרך ארץ, ואם יש לכל אחד כיכר משלו שאז הם לא זקוקים אליו, יכולים לטעום לפניו אפילו שיוצאים בברכתו, ורק כאשר יוצא בברכתו וצריך את הכיכר שלו, או אפילו רק צריך את הכיכר שלו ולא יוצא ברכתו אז צריך להמתין לו.
אם זה בשבת שצריך לחם משנה וא"כ זקוק לכיכר של בעה"ב, אין יכול לטעום לפניו אא"כ יש לכל אחד לחם משנה לפניו.