הרב צבי וינברג
"זֹאת הַתּוֹרָה לְכָל נֶגַע הַצָּרַעַת וְלַנָּתֶק" (ויקרא י"ד, נ"ד)
בשו"ת ציץ אליעזר (חי"ג סי' פא) דן האם יש לרופא להימנע מלאסוף סטודנטים מתלמדים, ליד מיטתו של החולה, כדי להראות להם מקומות נגעי המחלה בשטחי הגוף, שלכאו' יש בזה הלבנת פנים לחולה. והביא מה שכתב הנצי"ב זצ"ל (בהעמק דבר פסוק נה) עה"פ: "להורות ביום הטמא וביום הטהור זאת תורת המצורע".
שמבאר עפ"י הראב"ד בפי' לתורת כהנים, דפי' "להורות" היינו שהכהן יהא מורה בשעה שבא מעשה לפניו ויהא קורא לתלמידיו ולהראות להם בעין צורת הנגע ופרטיו וכו', ע"כ. [ועי' רמב"ם פ"ט מטומאת צרעת הי"ב בצורת הבדיקה]
ולפי"ז מבאר העמק דבר שזה שמסיים הקרא בלשון: "וזאת תורת המצורע", מפני שזה הדין אינו בכל מקום, אלא רק בצרעת. דבאמת הוא בזיון גדול לאדם שיתקבצו תלמידים רבים ויביטו על בשרו ונגעו, וודאי בהוראה כיוצא בזה במקום אחר אסור לעשות כן ולהלבין פני השואל, אבל "זאת תורת הצרעת" שיגיע לו כפרה על שהלבין הוא פני חבירו, עיי"ש.
וא"כ נלמד מזה דיש מקום לאסור לרופא לאסוף מסביב למיטת החולה סטודנטים מתלמדים משום איסור הלבנת פני החולה, ומן הראוי איפוא שהרופא ירצה את החולה שיסכים לכך,
ואם מביע התנגדות יש לו למנוע מלהביאם מסביב למטת חולה זה. [ועי' אנצ' הלכתית רפואית כרך ג' לימוד רפואה עמ' 396, וקובץ "אסיא" ח"ה תשמ"ו עמ' 81 במאמר מהגר"י זילברשטיין שליט"א]
(קב ונקי)