יום ראשון כ"ח בתשרי תש"פ
האם יש דיני 'אסמכתא' בהתחייבות לגוי?
המתחייב התחייבות ממונית, או מקנה לחבירו חפץ, בתנאי מסוים – פעמים שההתחייבות אינה חלה, משום שאין בה את גמירות הדעת הנדרשת לחלוּת ההתחייבות, או הקנין. התחייבות כזו, או קנין כזה, מכונים 'אסמכתא'.
לדוגמה: האומר לחבירו, אם לא אעשה עבורך דבר פלוני עד למועד מסוים, יהא דבר פלוני קנוי לך – הרי זו אסמכתא, ואינה חלה, אף אם אכן לא קיים את תנאוֹ. ואף במשכון הניתן למלווה בתנאי שאם ההלוואה לא תיפרע ייקנה המשכון למלווה, הרי זו אסמכתא והמשכון אינו נקנה למלווה; אך יש אומרים שאם ערך המשכון כערך ההלוואה, אין זו אסמכתא, והמשכון נקנה למלווה.
ואף כשמתחייב או מקנה לגוי, אסמכתא אינה חלה; אולם, יש אומרים שבאופן זה אסמכתא חלה, כיון שלדעתם דין האסמכתא הוא תקנת חכמים, ולא תיקנו כן בעסק שבין ישראל לגוי.
[שו"ע תמא, א, ומשנ"ב ד, (וראה שם, יא), ושעה"צ ח; ביאורים ומוספים דרשו, 6; חת"ס חו"מ סו; וראה פתחי חושן ח, כא, הע' ו ו־ח].
המקנה חפץ לחבירו על תנאי ומוסר את החפץ לידו – האם יש בהקנאה זו דיני 'אסמכתא'?
בהמשך לאמוּר: המקנה חפץ לחבירו באופן שבדרך כלל נחשב כ'אסמכתא', ומסר את החפץ ליד חבירו – לדעת השולחן ערוך הקנין חל; ולדעת הרמ"א, אין הקנין חל.
וכמו כן, אם אמר לחבירו: אם לא אעשה עבורך דבר פלוני יהא החפץ קנוי לך מעכשיו – לדעת השולחן ערוך הקנין חל; ולדעת הרמ"א, רק אם חבירו עשה לו טובה מסוימת שבגינה הוא מתחייב, וכגון שהלווהו ומתחייב שהמשכון ייקנה לו (ראה לעיל), מועילה אמירת 'מעכשיו' להחיל את הקנין; משום שבאופן זה הוא גומר בדעתו להקנות לו את החפץ, שהרי עשה לו טובה.
ואם המקנה מסר את החפץ ליד חבירו, יתכן שאמירת מעכשיו מועילה אף לדעת הרמ"א, גם כשלא עשה לו טובה.
וקנין שנעשה בפני 'בית דין חשוב', בתנאים מסוימים – חל אף באופן שלא מסר את החפץ ליד חבירו, ואף כשלא עשה לו טובה, לכל הדעות; (אך נחלקו הפוסקים אם נדרשת אמירת 'מעכשיו').
[משנ"ב תמא, ה, ושעה"צ ז, י ו־יא; וראה ביה"ל ד"ה ומשכנו; וראה עוד שו"ע חו"מ רז, יד-טו, סמ"ע מ, וט"ז שם]
באילו קנינים ניתן להקנות מיטלטלין לגוי?
מן התורה ניתן לקנות מיטלטלין ב'קנין כסף', אולם, חכמים תיקנו שהקנין לא יועיל. ויש מעשי קנין נוספים שבהם ניתן לקנות מיטלטלין, ובהם: 'קנין אגב', ו'קנין חליפין', שאחת מצורותיו מכוּנָה 'קנין סודר'; ו'קנין משיכה'.
במה דברים אמורים? בישראל המוכר לישראל, אבל בישראל המוכר לגוי – נחלקו הפוסקים: יש אומרים שקנין כסף מועיל, וקנין משיכה אינו מועיל; יש אומרים שגם קנין משיכה מועיל; אך לדעת רוב הפוסקים, קנין כסף אינו מועיל, וקנין משיכה מועיל. וכן נחלקו הפוסקים בנוגע לקנין אגב וקנין חליפין, אם הם מועילים במכירה לגוי.
ולהלכה, מדברי המשנה ברורה נראה שקנין חליפין מועיל בגוי; וקנין אגב – לכתחילה אין לסמוך עליו, אך כשאין קנין אחר שניתן לבצע; או בדיעבד, בנוגע לדינים דרבנן, כגון חמץ שעבר עליו הפסח, ניתן להקל.
[משנ"ב תמא, ב, ושעה"צ ד; ביאורים ומוספים דרשו, 1-2]