פרטים שונים באיסור 'שהייה'
* איסור 'שהייה' הוא אף בבישול ובאפייה לצורך מוצאי שבת, דהיינו שמותיר תבשיל על הכיריים או מאפה בתנור סמוך לכניסת השבת, על מנת שיהיו מוכנים עבורו במוצאי שבת.
* מים – יש בהם איסור 'שהייה'. לדעת השולחן ערוך צריך שירתחו כדי להתיר את איסור השהייה; ולדעת הרמ"א – וכנהוג – די בכך שיהיו חמים כעין שיעור 'מאכל בן דרוסאי' בתבשיל.
* כפי שלמדנו, בבשר חי שטעון בישול ממושך אין איסור 'שהייה'; אולם, קטניות וירקות המתבשלים במהירות, ונאכלים בדרך כלל רק כשהם מבושלים, אינם בכלל היתר זה.
* חכמינו ז"ל תיקנו שלא להבעיר מדורת אש מעצים סמוך לכניסת השבת, אלא בשעה שהאש תספיק לאחוז בעצים מבעוד יום במידה כזו ששלהבת האש תעלה מאליה.
* הסקה של מים חמים, או רדיאטור הפועל על שמן – יש אומרים שאין בהם איסור 'שהייה'. ויש שהורה כי אם קיימות דרגות חום שונות לחימום המים שבמתקן ההסקה, אסור להפעיל את ההסקה במידת חום נמוכה.
* תנור נפט, אם מצבו תקין ודי לו בהצתה ראשונה – מותר להותירו דלוק לשבת ואין בו איסור 'שהייה'; אך אם קיים חשש שישכחו ויגבירו את חוּמוֹ – יש לעשות פעולה כלשהי למניעת הדבר.
פרטים שונים באיסור 'בישול'
* מיחם העומד על האש וכיוצא בו, ובו מים שלא רתחו – אסור להוציא ממנו בשבת מים בטרם שרתחו כל המים, כיון שפעולה זו מאיצה את חימום המים הנותרים.
* מי שהניח בשבת מאכל שאינו מבושל כלל, או שאינו מבושל כל צורכו, על הכיריים – חובתו להסירו לאלתר, כדי שלא לעבור על איסור דאורייתא של בישול. וגם אדם אחֵר מחויב להסירם משם, כדי למנוע מהמניח איסור בישול ואפייה; אולם, אם יש במאכל ובבצק איסור 'מוקצה' – יתכן שאדם אחֵר אינו רשאי להסירו, משום שאין אומרים לאדם לחטוא כדי למנוע חטא מחבירו.
איסור 'הטמנה'
* חכמינו ז"ל אסרו 'להטמין' תבשיל בשבת אף בדבר שאינו אלא שומר חום. ובדבר המוסיף חוֹם – אסרו להטמין לשבת אף בערב שבת.
* מי שהטמין תבשיל בערב שבת לצורך שבת בדבר המוסיף חוֹם – צריך להוציא את התבשיל מההטמנה לפני כניסת השבת.
* תבשיל (מבושל) שהטמינוהו במזיד בשבת בדבר שאינו מוסיף חוֹם, או בערב שבת בדבר המוסיף חוֹם – אם ההטמנה לא הועילה לחימום התבשיל או לבישולו, מותר לאוכלו.
* יש אומרים שאין איסור הטמנה בערב שבת אלא בהטמנה לצורך סעודת הלילה, ובדיעבד ניתן להקל ולאכול את התבשיל; ובתנאי שלא יעשה כן בקביעות.
* הנחת כיסוי על מאכל כדי לשומרו מלכלוך וכדומה, אינה נחשבת לפעולה של הטמנה. ומותר לכסות אף בדברים ששומרים על חוֹם המאכל, כיון שאין כוונתו להטמנה.
* בהיות עם ישראל על אדמתו, נהגו לתקוע שש תקיעות בסמוך לשבת, כדי להפריש את העם מעשיית מלאכה. ואף לאחר החורבן, היו שנהגו להכריז בסמוך לשבת שיש להתכונן לשבת.