השיעור המרתק בדף היומי בהלכה
מאת הרב אריה זילברשטיין שליט"א
מה ההיתר לצאת עם 'כובע' בשבת?
באיזה אופן מותר לצאת עם רצועות המחזיקות את הנעליים? חוט ששני ראשיו קשורים לבגד ונקרע צד אחד, האם מותר לצאת כך בשבת? • שיעור הלכה מעניין במשנה ברורה חלק ג' סימן ש"א סעיפים ל"ט – מ' במסגרת לימוד 'דף היומי בהלכה'
כותב השו"ע וז"ל, 'כילה שיש בה רצועות שמותחים אותה בהם, מותר להתעטף בה ולצאת בה לרה"ר בשבת ואין הרצועות חשובות כמשאוי שמבוטלות אגבה', מבאר המשנה ברורה, שמדובר בטלית שמיועדת ללבישה, אבל הייתה גם אפשרות להשתמש בה לאוהל ע"י הרצועות שנמשכים ממנה ועי"ז אפשר לפרוס אותה ולהשתמש תחתיה לאוהל, והשאלה בזה היא, האם מותר לצאת בה בשבת בעודו לבוש בה (שהרי הם עשויים לאוהל) האם זה נחשב כמשאוי או כלבוש? וע"ז אומר השו"ע, שמותר לצאת בה לרה"ר, כי הרצועות מבוטלות לגבי הטלית.
מותר לצאת ברצועות התלויות באבנט, ומבאר המשנה ברורה, שהיו לוקחים רצועות, ואת ראש החוט האחד היו קושרים במנעלים, וראש החוט השני מלמעלה היו קושרים באבנט כדי להחזיק את המנעלים, והשאלה היא, כאשר החלק התחתון של הרצועה לא קשור במנעל, אלא מהאבנט משתלשל רצועות שהם מיועדות לקשור בהם את המנעל לאבנט, האם מותר לצאת באבנט שקשורים אליו רצועות? ואומר השו"ע שמותר, ומאותה סיבה של ההלכה הקודמת שהרצועות מתבטלות לאבנט, ומוסיף השו"ע, שכל מה שהם בטלות לאבנט, זה רק כשהם רצועות שאינם חשובות, אבל אם הם עשויות 'משי', הם חשובות ואינם בטלות, ואסור לצאת בהם כשהמנעלים לא קשורים בהם.
אדם שיש לו 'לולאה', כמין חוט ששני ראשיו קשורים לבגד, וראש האחד נפסק והיא תלויה לבגד בראשה האחד, מותר לצאת בזה לרה"ר ובתנאי שהחוט אינו חשוב, אבל אם הוא חשוב אסור לצאת בו, ומוסיף המשנה ברורה מהמג"א, הרי למדנו בסעיף ל"ח, שטלית שהטילו בה חלק מחוטי הציצית, אסור לצאת בה בשבת, ומדוע שלא נאמר שחוטי הציצית בטלים לטלית? אלא כיוון שרצונו להשלים את ארבעת כנפות הטלית בציציות, ממילא הציציות שקיימות אינם בטלות אלא הם חשובות, ולכן אסור לצאת בה כך בשבת, ולכן אם מדובר בלולאה כזאת שרצונו אח"כ לתקן את הראש שנפסק, ממילא אינה בטלה ואסור לצאת בה כך בשבת.
אסור ללבוש בשבת כובע שיש בשוליו טפח, והוא קשה באופן שהוא לא נכפף ונופל, כיוון שיש בזה משום 'אוהל', ומה שהעולם מקילים בזה, הוא כיוון שסומכים על שיטת רש"י שבכל גווני אין בלבישת כובע משום אוהל, וכובעים שלנו אולי הם לא עשויים לצל אלא לכבוד, ובכ"א העולם סומך על שיטת רש"י.