מֵהלכות חמץ ש'עבר עליו הפסח'
* איסור 'חמץ שעבר עליו הפסח', חל גם במקרה שהחמץ נותר ברשות ישראל בשגגה או באונס. ואף על חמץ שכמוּתו פחותה מ'כזית'.
* ישראל שהיה בבעלותו דגן שלא החמיץ, והגוי טחן את הדגן בפסח ללא ידיעתו, ואפה ממנו לחם – יש אומרים שהישראל רשאי לדרוש מהגוי את דמי הדגן, ויש אומרים שהחמץ מותר אף באכילה.
* ישראל שגזל חמץ מישראל, ועבר עליו הפסח ברשות הגזלן – הריהו אסור לאחר הפסח; אולם, גוי שגזל חמץ מישראל – יש מהאחרונים שצידדו להתירו לאחר הפסח.
מֵהלכות מכירת חמץ
* מי שניקה את ביתו מחמץ, ובדקו כדין – יש אומרים שלמרות זאת מוטל עליו לערוך את סדר מכירת חמץ הנהוג; ויש חולקים.
* יש מהפוסקים שכתבו כי את מכירת החמץ יש לערוך באופן התקף גם לפי חוקי המדינה, אך בארץ ישראל בזמננו – יש אומרים שאין צורך לערוך את המכירה באופן התקף לפי חוקיהם.
* המוכר חמץ לגוי באופן שהחמץ נותר ברשות ישראל, עליו לתת לגוי את מפתח המקום שבו נמצא החמץ, ולפחות להודיע לו כי הוא רשאי ליטול את המפתח בכל עת שירצה.
* המנהג מקדמת דנא, שתושבי העיר כותבים שטר 'הרשאה' לרב למכירת החמץ, והרב מוכר את החמץ בשליחותם. והמנהג לעשות קנין לחיזוק השליחות.
* ישראל שמכר לגוי לפני הפסח כלים שלא ניתן לנקותם מחמץ, וכדומה – יש אומרים שצריך להטבילם לאחר הפסח, כדין כלים שנקנו מגוי.
אופן הקנין במכירת חמץ
* במכירת חמץ – חובה להקנות לגוי את החמץ הן בקנין 'כסף' והן בקנין 'משיכה'; ולכל הפחות, במשיכה. ואם הקנה בכסף בלבד, או בקנין 'חצר', וכדומה – החמץ מותר לאחר הפסח באכילה ובהנאה.
* במכירת חמץ לגוי, כשלא ניתן למשוך את כל החמץ – ניתן להקנות את החמץ בקנין 'אגב', אלא יש להוסיף 'קנין סודר', או קנין של 'מנהג הסוחרים'.
* כאשר מקנים לגוי את החמץ בקנין כסף – מקנים אותו בסכום הקרוב לשוויו, ומקבלים מהגוי חלק מהתשלום בתור 'דמי קדימה' ותחילת פרעון, ויתרת התשלום נחשבת כהלוואה.
* כאשר הרב מוכר חמץ בשליחותם של מוכרים רבים, יזכה בכסף שמקבל מהגוי לעצמו, ולא עבור המוכרים. וראוי שהמוכרים יציינו בכתב ההרשאה שהכסף ינתן לרב.
* בשטר ההרשאה למכירת חמץ, צריך כל אחד מהמוכרים לרשום את כתובת המקום שבו נמצא החמץ, ואת המקומות המדויקים בכתובת זו, שבהם מונח החמץ הנמכר.
* מִטלטלין, ניתן לקנות בקנין 'הגבהה'. וחפץ שאין הדרך להגביהו, ניתן לקנותו גם בקנין 'משיכה'. ובחפץ שהדרך להגביהו, משיכה אינה מועילה.
* לכל מצוה או פעולה שבקיומהּ על ידי אדם אחר נדרשת 'שליחות', גוי אינו יכול לשמש כשליח עבור ישראל, ואינו יכול לשלוח שליח, הן גוי והן ישראל.