יום ראשון כ"ט באלול תשע"ט
מדוע לא אומרים 'תחנון' במשך כל חודש ניסן?
מנהגי חודש ניסן: א. אין אומרים 'תחנון' בכל החודש, משום שבשנים עשר הימים הראשונים של החודש הקריבו שנים עשר נשיאי ישראל את קרבנותיהם בחנוכת המזבח, וכל יום היה נחשב ליום טוב עבור הנשיא המקריב, ולכן אין לומר בו תחנון, וכן אין לומר תחנון בערב פסח, ובימי הפסח, ובאסרו חג; ומכיון שברוב החודש לא אומרים, נהגו שלא לומר במשך כל החודש.
ב. בשנים עשר הימים הראשונים של החודש, שבהם הקריבו הנשיאים את קרבנותיהם – יש שנוהגים לומר בכל יום את פסוקי הקרבן של הנשיא שהקריב בו, כפי הסדר שבמקרא, בפרשת נשא; ובי"ג ניסן, נוהגים לומר מתחילת פרשת בהעלותך, עד המילים "כן עשה את המנורה". ויש שנהגו לקרוא פסוקים אלו מתוך ספר תורה, לאחר תפילת שחרית.
[שו"ע תכט, א, ומשנ"ב ז-ח; ביאורים ומוספים דרשו, 17]
האם יש איסור 'בל יֵראה' בלחמי החמץ של קרבן התודה?
בערב פסח ובחול המועד פסח, לא אומרים 'מזמור לתודה' בפסוקי דזמרה, משום שמזמור זה נאמר במקום הקרבת קרבן תודה, ובזמן שבית המקדש היה קיים, אסור היה להקריבו בערב פסח ובפסח. האיסור להקריבו בפסח הוא משום שחלק מהלחמים הבאים עם קרבן התודה הם חמץ, ואסור לאוכלם. והאיסור להקריבו בערב פסח הוא מחשש שלא יספיקו לאכול את כל הלחמים בערב פסח, ואזי יצטרכו לשרוף את לחמי החמץ הנותרים בשריפת חמץ. ויש אומרים שאין חובה לבער חמץ של לחמי תודה, ואין איסור בשהייתם ברשותו בפסח, אולם, אם לא יספיק לאוכלם, יֵאסרו משום 'נותר'. וכדי שלא להביא קדשים לידי שריפה, או לידי איסור נותר – אין מקריבים את הקרבן בערב פסח. ואם התחיל לומר מזמור לתודה, לא יפסיק, אלא ישלים את המזמור.
[שו"ע תכט, ב, ומשנ"ב יב; ביאורים ומוספים דרשו, 22-24]
כיצד מגיע 'אסרו חג' עד לקרנות המזבח?
היום שלמחרת שביעי של פסח, או שמיני של פסח בחוץ לארץ, והיום שלמחרת חג השבועות, והיום שלמחרת שמחת תורה – נקראים 'אסרו חג', על שֵׁם הכתוב בתהלים: "אִסְרוּ חַג בַּעֲבֹתִים עַד קַרְנוֹת הַמִּזְבֵּחַ"; וכפי שדרשו בגמרא: "כל העושה איסור לחג באכילה ושתיה, מעלה עליו הכתוב כאילו בנה מזבח והקריב עליו קרבן", ופירש רש"י, שהמילים 'אסרו' ו'איסור', משמען חיבור וקשירה באגודה אחת, והמילה 'בעבותים' רומזת לבהמות עבות ושמנות. וכוונת הגמרא, שהאוגד את היום שלמחרת החג עם החג עצמו, בכך שמרבה בו באכילה ובשתייה, כדרך שמרבים בחג, נחשב לו הדבר כאילו הגיע עד קרנות המזבח, כלומר כאילו זרק דם קרבן על קרנות המזבח. ויש מהאחרונים שכתבו שמצוה לאכול בשר ביום זה.
[שו"ע תכט, ב, ומשנ"ב יד; ביאורים ומוספים דרשו, 26]