הרב צבי וינברג
"וַיְדַבְּרוּ אֵלָיו אֵת כָּל דִּבְרֵי יוֹסֵף אֲשֶׁר דִּבֶּר אֲלֵהֶם" (בראשית מ"ה, כ"ז)
הרמב"ן כתב "יראה לי על דרך הפשט שלא הוגד ליעקב כל ימיו כי אחיו מכרו את יוסף, אבל חשב כי היה תועה בשדה והמוצאים אותו לקחוהו ומכרו אותו אל מצרים, כי אחיו לא רצו להגיד לו חטאתם, אף כי יראו לנפשם פן יקצוף ויקללם".
ובפסיקתא רבתי (פיסקא ג ד"ה דבר אחר ביום השמיני), מובא שכל זמן שהיה יעקב במצרים עד מותו לא נכנס אליו ולא היה אצלו כלל, כדי שלא יחקור אותו איך הגיע למצרים ויאמר לו היאך עשו בך אחיך ומקללם, (ולכן היו צריכים להודיעו שאביו חולה).
כי אמר יוסף אני יודע צדקו של אבא שכל דבריו גזירות הן, אמר ללבן "עם אשר תמצא את אלהיך לא יחיה" ומתה אמי, ואם יקלל את אחי השבטים נמצאתי מחריב את כל העולם, שלא נברא העולם אלא בשביל השבטים, לפיכך לא היה הולך אצל אביו בכל שעה, ע"כ.
(קב ונקי)