כיצד מכשירים כלי שהשימוש בו הוא ע"ג האש ממש? • מהו ליבון חמור ומהו ליבון קל? • האם ליבון מועיל לחמץ בעין? • ומדוע לא מועיל הכשר ע"י עירוי לכלי שהשתמשו בו בכלי ראשון? • שיעור הלכה מעניין במשנה ברורה חלק ה' סימן תנ"א סעיפים ד' – ה' במסגרת לימוד 'דף היומי בהלכה'
כלי שצולים עליו באש ממש, לא מועיל להגעיל אותו במים רותחים, וכבולעו כך פולטו, ולכן מכשירים אותו ע"י ליבון באש, עד שיהיו ניצוצות ניתזים ממנו, ומבאר המ"ב, שהבליעות בכלים האלו הם חזקות מאוד, וכיוון שגוף החמץ נוגע בהם בשעת הצלייה ואין ביניהם שום משקה, וזה לא כמו קדירה שיש משקה בין התבשיל לקדירה, וממילא נבלע בהם טעם החמץ, לכן החמץ נפלט רק ע"י חום האש, דכבולעו כך פולטו.
המ"ב מביא נידון יסודי בעניין ליבון, יש לנו כלל, שליבון נעשה רק בכלי שבלע מאכל שהוא מוגדר כאיסורא, ולא במאכל שמוגדר כהיתירא, כגון, כלי שבישלו בו בשר קדשים בשעה שהבשר היה מותר, אע"פ שהבשר נעשה אח"כ נותר, ועכשיו הבליעות שבתוך הכלי הם בליעות אסורות, הדין הוא, שלכלי הזה מועילה הגעלה במים רותחים, והטעם, כיוון שבשעת הבליעה, הוא בלע היתירא, אא"כ בשעת הבליעה הוא כבר בלע איסור, כגון שיפוד שצלו עליו בשר נבילה, לא מועילה לו הגעלה, וצריך דווקא ללבן אותו באש, ולעניין חמץ, נחלקו הפוסקים, חמץ בשאר ימות השנה איך הוא מוגדר, האם הוא מוגדר כהיתירא בלע, וא"כ מועילה לו הגעלה, וגם כלי שצלו עליו חמץ באש במשך השנה וללא משקה, מכיוון שהחמץ במשך השנה מוגדר כהיתירא, שהרי מותר לאכול חמץ במשך השנה, וממילא אפשר להגעיל אותו לפסח במים חמים בלבד, וא"צ ליבון, או שלא, וחמץ גם בכל השנה מוגדר איסורא, וממילא כאשר רוצים להכשיר אותו בפסח, צריך דווקא ללבן אותו באש, כי אותו חמץ שצלו באותו כלי, בפסח הוא אסור, וכבר עכשיו הוא מוגדר כאיסורא בלע, ואומר המ"ב, שהכרעת השו"ע היא, שחמץ מוגדר כאיסורא, ולכן אומר השו"ע, שכלים שמשתמשים בהם ע"י האש, מכשירים אותם לפסח רק ע"י ליבון חמור, עד שניצוצות ניתזים מהם, אבל צריך לדעת שיש שיטות אחרות הפוסקות, שחמץ מוגדר כהיתירא, ולשיטתם, כלים שבלעו מחמץ ע"י האש ממש וללא אמצעות משקה, די להגעיל אותם בכלי ראשון במים חמים, ומסיים המ"ב ואומר, אמנם רוב הפוסקים וכך פסק השו"ע, שחמץ מוגדר כאיסורא בלע, אבל כשיש צדדים נוספים להקל, מצרפים את דעת הפוסקים שחמץ נחשב להיתירא בלע, ואפשר להכשיר אותו ע"י הגעלה במים חמים בלבד.
יש אומרים שלא צריך ליבון חמור עד שניצוצות ניתזים מהם, אלא מספיק ליבון קל עד שיגיעו לדרגת חום כזאת, שאם יניחו עליו קש מבחוץ, הקש ישרף, והמ"ב אומר, שהדעות האלו סוברות, שחמץ נחשב להיתירא, וממילא הוא לא צריך ליבון חמור, ואומר המ"ב, שנוהגים כסברא ראשונה שחמץ מוגדר כאיסורא, וכלי שבלע ע"י האש ללא משקה, דהיינו, כלי שצלו עלי חמץ, צריך ליבון חמור, ובמקום הפסד מרובה ושמחת יו"ט, ואינו בן יומו מאז שהשתמש בו בחמץ, יש לסמוך בדיעבד על הפוסקים שחמץ נחשב להיתירא בלע, ומספיק בכך שהכשירו בהגעלה וליבון קל.
אומר הרמ"א, כלי שיש בו גומות ויש חשש שיש בהם חמץ, וא"א לנקות את הגומות מהחמץ שבהם, וא"א להגעיל את הכלי הזה כי לחמץ בעין לא מועילה הגעלה במים חמים, מועיל לכלי הזה ליבון קל, דהיינו, שיניחו גחלים על אותם גומות, ויכניסו את הכלי לתוך האש, ולא צריך להשהות אותו שם עד שינתזו ניצוצות ממנו, אלא מספיק שיגיע לדרגת חום שקש יישרף עליו מבחוץ, וליבון קל מועיל גם לחמץ בעין, וזו היא המעלה שיש לליבון קל על פני הגעלה.
אומר הרמ"א, חצובה, דהיינו, הברזל שמניחים עליו את הקדירה ותחתיה יש את האש, החצובה צריכה ליבון, ואומר המ"ב, שזה חומרא בעלמא, כיוון שגם אם בישלו על החצובה כלי עם חמץ, הבליעות של החמץ שבכלי אינם יוצאים לחצובה, כי אין בלוע יוצא מקדירה לקדירה בלי רוטב, וגם אם נשפך חמץ בעין מהכלי על החצובה, החצובה מותרת, כיוון שהאש שרפה את מה שנשפך, לכן צריך להחמיר וללבן את החצובה, אבל בדיעבד אפשר להשתמש בחצובה כמות שהיא.
יש דין שכבולעו כך פולטו, וכפי דרך תשמיש הכלי, כך דרך הכשרו, ולכן, כלי שמשתמשים בו בכלי ראשון, כגון כף שהגיסו בה קדירה עם חמץ, מכשירים אותו בכלי ראשון, ומוסיף המ"ב, שאם השתמשו בכף בכלי ראשון שעומד ע"ג האש, צריך להכשיר אותה גם בכלי ראשון שעומד ע"ג האש בדווקא, ולא מועיל להכשיר אותו בכלי שהוסר מע"ג האש אע"פ שהמים מעלים רתיחה, כיוון שהוא בלע מכלי ראשון שעומד ע"ג האש, וכלי שמשתמשים בו בכלי שני, מספיק להכשיר אותו בכלי שני, דהיינו, לשפוך מים מכלי ראשון לכלי אחר, ולהכניס את הכל לתוך הכל השני, וכלי שמשתמשים בו ע"י עירוי, לא צריך להכשיר אותו בכלי ראשון, אבל גם לא מספיק להכשיר אותו בכלי שני, אלא מכשיר אותו ע"י עירוי, ויזהר שלא יפסיק הקילוח, וכלי שמשתמשים בו בכלי ראשון, לא מועיל להכשיר אותו ע"י עירוי מכלי ראשון, כיוון שזה פחות מאשר כלי ראשון עצמו.
כל הכלים שיש בהם סדקים או גומות או חלודה, וזה בחלק הפנימי של הכלי, ויש חשש שיש שם חמץ בעין, אין להגעיל אותם, אלא מניח גחלים על מקום הסדק והחלודה, כדי שהגחלים ישרפו את הבעין, וכמו שלמדנו שליבון קל מועיל גם לחמץ שהוא בעין.
אומר המ"ב, שבכלי כזה ששואבים בו מהכלי, כגון מצקת, גם אם הסדקים בחלק החיצוני, יש חשש שמא נשאר חמץ בעין, וצריך ליבון קל, ולא מועילה לו הגעלה.
השיעור המרתק בדף היומי בהלכה
מאת הרב אריה זילברשטיין שליט"א