הרב יהודה יעקבזון
בפרשת השבוע, בשירת הים, נאמר: "זֶה אֵלִי וְאַנְוֵהוּ", ופירשו חכמינו ז"ל: "הִתְנָאֶה לפניו במצוות, עשה לפניו סוכה נאה, ולולב נאה, ושופר נאה, ציצית נאה, ספר תורה נאה, וכורכו בשיראים נאים". יש אומרים שהדרשה כפשוטה, וחובת ההידור היא מדאורייתא, ויש אומרים שחובת ההידור היא מדרבנן, והפסוק הוא 'אסמכתא' בלבד.
לעיתים נאמר ההידור על כמות המצוה, כגון גודל האתרוג, או כמות נרות החנוכה; ולעיתים על היופי החיצוני, כגון נוי סוכה, או המעיל של ספר התורה. ונחלקו ראשונים אם יש ענין בהידור של יופי חיצוני ביחס לחפץ של מצוה שהוא מכוסה בתמידות, כגון פרשיות התפילין. יש כמה מצוות שחובה להדר אותן בהידור מוגדר, כגון המצוה לאגוד את הלולב עם ההדס והערבה באגודה אחת, או שירטוט השורות בספר תורה.
בשתי מצוות מצאנו, שהתורה הוסיפה הדגשה על ההידור: בקדשים – שצריך להקריב דווקא בהמה, שמן ויין, מובחרים; ובאתרוג – "פרי עץ הדר". והרמב"ם, בהביאו את דין ההידור בקרבנות, מסיים את דבריו במילים אלו: "והוא הדין בכל דבר שהוא לשם הקל הטוב, שיהיה מן הנאה והטוב. אם בנה בית תפילה – יהיה נאה מבית ישיבתו; המאכיל רעב – יאכיל מן הטוב והמתוק שבשולחנו; כיסה ערום – יכסה מן היפה שבכסותו". ויש שכתבו שבמצוה שמברכים עליה, יש ענין מיוחד בהידור, משום שמזכירים עליה שם שמים.
מלבד ההידור בחפץ שמקיימים בו את המצוה, יש דין של הידור במעשה קיום המצוה, כגון ההִמנעות מאכילת סעודה בערב שבת אחר הצהריים, כדי שסעודת ליל שבת תֵּאכל לתאבון. או, לדוגמה, שאדם יברך בעצמו ברכה שמחויב בה, במקום שיצא ידי חובה בשמיעה מפי אחר, מלבד במקום שיש הידור בשמיעה מפי אחר, והיינו כאשר "בְּרָב עם הדרת מלך".
במקרה שהידור המצוה מבטל את קיום המצוה – אין להמתין לקיום המצוה; ולכן, למשל, אדם שאין לו טלית כלל, ירכוש כל טלית שתתאפשר לו, ולא ימתין עד שיתאפשר לו לרכוש טלית נאה. אולם, אם ההידור אינו מבטל את קיום המצוה, אלא רק משהה אותה – כגון המתנה למוצאי שבת בשביל לקיים מצות 'קידוש לבנה' בהידור, דהיינו בבגדי השבת הנאים – נחלקו הפוסקים אם יש לקיים את המצוה לאלתר, או להמתין עד לאפשרות קיומה בהידור. ויש שחילקו בין עיכוב למשך זמן מועט, לבין עיכוב למשך זמן רב.
[אנצ"ת ע' הדור מצוה; חיי אדם סח, א, ונשמ"א שם; ועוד]