בפרשתנו נאמר: "וַיְהִי בַּחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן בַּשָּׁנָה הַשֵּׁנִית בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ הוּקַם הַמִּשְׁכָּן". יום זה הוא היום השמיני ל'מילואים'. כפי שקראנו בפרשת תצוה - המשכן כבר הוקם בתחילת שבעת ימי המילואים, ומהי אפוא הקמה זו? אמרו חז"ל, שכל שבעת ימי המילואים היה משה רבנו מקים את המשכן ומפרקו, וביום השמיני הקימו בפעם האחרונה.
ושואלים האחרונים: הלא אחד מימי המילואים חל בשבת, ומדוע הוּתַּר להקים בו את המשכן ולפרקו, הלא יש בכך איסור 'בונה' ו'סותר'? החתם סופר מתרץ שבנין 'לשעה', כלומר, בנייה זמנית שאינה מיועדת להתקיים זמן רב, אינו אסור משום בונה, וממילא מותר גם לפרקו. וכן דעת אחרונים נוספים - שבנין לשעה, ולפחות כזה המיועד לפירוק בו ביום, מותר. ברם, לדעת רוב הפוסקים בנין לשעה אסור אף כשמיועד לפירוק באותו היום, ולדבריהם יש לתרץ את השאלה הנ"ל כתירוצו של ה'ערוך לנר' - שהדבר נעשה ב'הוראת שעה' מיוחדת לימי המילואים, וכעין זה כתב גם היעב"ץ; או כפי שתירצו הקרבן העדה והאדר"ת - שאכן לא הקימוהו ופרקוהו בשבת, ונקטו חכמים לשון 'שבעת ימי המילואים', משום שזהו כינויָם של ימים אלו.
כשם שאסור בנין לשעה בקרקע - אף 'בנין בכלים' אסור לשעה, וכן מלאכת 'מכה בפטיש' - האמוּרה על גמר יצירת כלי בשבת, דהיינו שאסור ליצור כלי אף כשהוא מיועד לפירוק לאחר זמן קצר. וכלי שרגילים לפרקו ולהרכיבו תדיר - יש אומרים שמותר להרכיבו; ולדעת החזון איש הדבר אסור, אך גם לדעתו - מותר לכסות כלי במכסה הברגה - כגון פקק בקבוק - כיון שפעולה זו אינה נחשבת ליצירת כלי, אלא לשימוש בכלי, ואין עליה שם בונה ולא מכה בפטיש. וכן כלי ששימושו רק על ידי פירוק והרכבה, כגון מלחיָה - מותר להרכיבו אף לדעת החזון איש.
ו'סטנדר' שרגילים להנמיכו ולהגביהו, ולקבוע את גובהו באמצעות הברגה - יש אומרים שאין בכך יצירת כלי חדש, אלא שינוי צורת הכלי, ומותר לרופף את ההברגה ולהדקה. ויש אומרים שאם הדרך לשנות את גובה ה'סטנדר' רק לעיתים רחוקות, אסור לעשות כן בשבת. ויש שכתב שכיון שתמיד ניתן להשתמש ב'סטנדר' בגובהו הקיים, נחשב השינוי לגובה אחֵר כיצירת כלי חדש, ולפיכך הוא אסור לדעה הנ"ל, המתירה רק הרכבה ופירוק שאינם 'יוצרים' את הכלי.
[משנ"ב שיג, מה; ביאורים ומוספים דרשו, 25-26; חוט שני שבת ב, עמ' רסה]