האם היה מותר לדבר לשון הרע על דתן ואבירם בגלל שהיו בעלי מחלוקת?
הלכה נוספת יוצאת מפרשה זו של דתן ואבירם שחרפו את השליח בית דין, והשליח בית דין אמר זאת למשה [ושמזה הוכיח הח"ח שם שלשליח בית דין מותר לדבר לשון הרע שהוא אמת].
שהנה החפץ חיים (לשון הרע כלל ח סעיף ח) פסק שמותר לדבר לשון הרע על בעלי מחלוקת, וא"כ הביא להקשות הוא (שם באמ"ח ס"ק יז), מה הראיה ששליח בית יכול לדבר לשון הרע ממה שדבר לשון הרע על דתן ואבירם, הרי הם היו בעלי מחלוקת ומותר לדבר עליהם לשון הרע?
וכתב הח"ח לתרץ שהדין שמותר לספר לשון הרע על בעלי מחלוקת, זה דוקא אם דבר זה ישבית את המחלוקת, כשיראו גודל תרמיתו של בעל המחלוקת, אבל בעניננו סיפורו של השליח בי"ד מגדיל את תבערת המחלוקת, ועל כן צריכים להיתר של שליח בי"ד.
והחת"ס כתב לתרץ (גליון השו"ע או"ח סי' קנו על דברי המ"א ס"ק ב), שההיתר הוא רק לומר פעם אחת להודיע שהוא בעל מחלוקת, וכמו נתן הנביא שאמר לדוד והודיעו על מחלוקתו של אדוניהו, אבל אסור להוסיף עוד דברים ואפילו על בעל מחלוקת [אמנם ראה בבאמ"ח לשון הרע כלל ב ס"ק ו, ובמה שכתבנו שם], וא"כ הראיה מדתן ואבירם שהשליח בי"ד לא רק הודיע שהם בעלי מחלוקת אלא הוסיף עוד דברים, וזה אסור לולי ההיתר שהוא שליח בי"ד.
ובשו"ת יהודה יעלה (סי' ריג) כתב בתשובתו לחת"ס, שההיתר לספר לשון הרע על בעלי מחלוקת, הוא דוקא בענין הקשור למחלוקת, ולכן כאן עיקר ההוכחה לא היתה ממה שסיפר בתחילה 'לא נעלה וגו' כי תשתרר עלינו וגו', שזה היה לשון הרע ודברי גנאי נגד משה רבנו, וזה ודאי שמותר לספר כי היו בעלי מחלוקת על משה, אלא מכך שסיפר את סוף דבריהם של דתן ואבירם 'העיני האנשים ההם תנקר', שלא היו הדברים מכוונים נגד משה, אלא רק לצער את השליח בי"ד שלא יקרא להם יותר, שזה לא היה סיפור לשון הרע הקשור למחלוקת, ומה שהותר הדבר הוא רק כי היה שליח בי"ד.
מדוע לא גזרו תענית על הריגות היהודים במסעות הצלב בשנת תתנ"ו, כמו שגזרו תענית בכ' סיון?
כתב המשנה ברורה בסוף הלכות תעניות (סימן תקפ ס"ק טז) 'גם נוהגים להתענות בכ' סיון בכל מלכות פולין נהרא נהרא ופשטיא', והביא שם עוד תעניות שנהגו להתענות בכל תפוצות ישראל.
בעל האגרות משה נשאל מדוע ישנם מאורעות שגזרו עליהם תענית בכלל ישראל, ואילו על הגזרות הנוראות של מסעות הצלב בשנת תתנ"ו לא מצאנו שגזרו תענית? והוא השיב (אג"מ יו"ד ח"ד סימן נז אות יא), שכל הגזרות שהיו על כלל ישראל, הם חלק מגזירת החורבן והגלות שנגזרו על כלל ישראל מאז חורבן הבית, ונכללים הם בכלל כל הגזירות שהיו במשך הגלות, ואין לגזור עוד גזירות ותעניות השייכות לגזירת הגלות [וכך מבואר בקינות קינת 'מי יתן ראשי מים'], משא"כ בגזירות שנגזרו על יהודים במקום ובמדינה מסויימת, זה לא גזירה השייכת לגזירת הגלות [הכללית]. ולכך בכ' סיון שהיתה זו גזירה על מדינה מסויימת ובגלל כמה שמרדו במלכות, ואדרבה המלכות היתה מגינה על היהודים שבתוכה עד כמה שיכלה, זה אינה מגזירת הגלות [והשייכות לגלות היא רק שמאותן החטאים שגרמו לגלות נענשו גם כעת] ושייך לתקן על זה תענית. אבל מסעות הצלב, שנגזרו על ישראל בתור היותם עם היהודי בלא קשר למלכות מסויימת, זה בכלל גזירות הגלות הארוכה, ואין שייך לתקן על זה תענית יותר ממה שקבעו חז"ל.