שאלה: יהודה, בחור ישיבה, חזר משיעור "משנ"ב דרשו" ואמר להוריו שהיום למד במשנ"ב סי' ת"נ סעיף א' שיש איסור להלוות מאכל או מוצר אחר על דעת שיחזיר הלוה אותו מוצר, שהרי אם יתייקר יוצא שהוא פורע דבר השוה יותר ממה שקיבל, ואיסור זה נקרא הלוואת "סאה בסאה".
אם כן, שאל, כיצד מותר ללוות סוכר ושמן או כמה תפוחי אדמה משכנים? ושמא חייבים לקצוב על כך מחיר ולשלם בכסף כפי המחיר שבשעת ההלוואה?
אמר לו אביו: כמה טוב יקירי שאתה לומד ומתחדש בהלכות על סדר דף היומי שבמשנ"ב דרשו. ונראה לי, שדווקא כאן במשנ"ב נזכר גם ההיתר להלוואת מוצרי מזון בין שכנים, כפי שביאר המשנ"ב סק"ב בטעם הדבר שהתיר השו"ע להחזיר ככר לחם תמורת ככר לחם, משום שזה דבר מועט.
אלא, הוסיף האב, שברצוני אכן לשאול את הרב, האם היתר זה נוהג רק לשיטת הרמ"א בהלכות ריבית, שהזכיר את ההיתר בככר לחם, או שגם הנוהגים כהשו"ע – שבהלכות ריבית לא הזכיר זאת אלא רק בסי' ת"נ בהלכות פסח – מותרים בזה.
תשובה: בשו"ע הלכות ריבית סי' קס"ב ס"ב כתב השו"ע את האיסור ללוות סאה בסאה, והרמ"א כתב שיש מתירים בככרות לחם. ודעת הגר"א שהשו"ע השמיט היתר זה כיון שהוא לא פוסק כך. וכן הובא בביאורים ומוספים שבמהדו' 'דרשו'.
אמנם כאמור, בהלכות פסח סימן ת"נ התיר השו"ע הלוואת ככר לחם תמורת ככר לחם, ופירשו הפר"ח והמשנ"ב שההיתר הוא משום שזה דבר מועט. ובפשטות פירשו כך בדעת השו"ע. ובספר 'שולחן גבוה' (ס"ק ט"ו) כתב שהרי"ף ורמב"ם מצדדים בהיתר זה. ואין ליישב את דברי השו"ע בהלכות פסח משום היתר "יצא השער", שכיון שפורע לאחר פסח, והלחם לא יכול להתקיים שהרי חייבים לבערו, אין היתר של 'יצא השער' [כמבואר בסי' קע"ה, שבהיתר 'יצא השער' מורידים את מה שהפירות מתקלקלים ונחסרים]. וגם ה'בן איש חי' נקט להלכה להתיר בדבר מועט, וכן פסק ה'ברית פינחס' פט"ו הערה ח', וכמו שהאריך ידידי הרה"ג ר' יהודה גליס שליט"א בשו"ע הלכות ריבית 'ביאור מאיר' (בהערות לסימן קס"ב הערה כ"א).