מהיכן לומדים את דיני חציצה בנטילת ידים?
האם גלד שעל גבי מכה נחשב לחציצה בנטילת ידים?
האם לצבעי שמלוכלך בצבע יש דינים מיוחדים?
כל זה ועוד בשיעור המרתק בדף היומי בהלכה
מאת הרב אריה זילברשטיין שליט"א
סימן קס"א סעיף ב'
– דיני חציצה בנטילה –
מהיכן נלמד דיני חציצה בנט"י? | מה היא הגדרת "מקפיד"? | "צבעי" שמלוכלך בצבע האם הוי חציצה בנט"י? | מה הדין ב – "דיו" שע"ג היד? | נשים שצובעות ידיהם | גלד שע"ג מכה | חציצה בטבעת | עד היכן שיעור הנטילה בידיו?
למדנו לעיל, שחציצה בנט"י נלמדת מחציצה בטבילת כל הגוף, שכשם שחציצה בגוף נחשבת רק כשהיא ברוב הגוף וגם מקפיד, אז מדאו' הוי חציצה, אבל כאשר היא ברוב הגוף ואינו מקפיד, או כשמקפיד ואינה ברוב הגוף, הוי חציצה רק מדרבנן, וכאשר יש תרתי לטיבותא, גם חציצה על מיעוט הגוף, וגם אינו מקפיד, אינה חציצה לא מדאו' ולא מדרבנן, וכן הדין בנט"י דאם יש חציצה ברוב כף היד והוא מקפיד, אינה חציצה, וכן אם יש חציצה ברוב כף היד והוא לא מקפיד, או שהוא מקפיד אפילו על מיעוט הכף יד, הוי חציצה, אא"כ מדובר באופן שאינו מקפיד, והיא על מיעוט כף היד, שאינה חציצה, ולכן אומר הרמ"א, שלא נהגו לנקות את צואת הציפורניים קודם הנט"י, כי זה מיעוט שאינו מקפיד ואין בזה חציצה.
העניין של הקפדה אין בזה כלל קבוע לכל בני האדם, אלא תלוי בין בני האדם, ואם יש אדם שמקפיד וחבירו אינו מקפיד, לזה שמקפיד זה נחשב לקפידה, ולזה שאינו מקפיד אינו נחשב לקפידה, כגון אדם שידיו מלוכלכות בצבע, אם מדובר באדם רגיל, הוא מקפיד וזה חציצה, אבל אם מדובר ב"צבעי" שרגיל שידיו מלוכלכות בצבע, אין זה קפידה ואינה חציצה אם זה על מיעוט הגוף, ואם זה על רוב כף היד זה חציצה, כי רוב גם בלי קפידה זה חציצה.
צבע חוצץ מדובר דווקא על צבע שיש בו ממשות, אבל סתם קשקוש "דיו" על היד אין בזה ממשות, וזה ודאי לא חציצה, וגם אם הוא מקפיד.
נשים שדרכן לצבוע את ידיהם לנוי וכיו"ב, אין הצבע חוצץ, כיון שהם מעוניינות בזה, והמ"ב אומר, שגם אם הצבע מונח על כל כף היד אי"ז חציצה, ואע"פ שהרי רובו לא צריך מקפיד, בכ"א זה לא רק שהם אינן מקפידות על הצבע, אלא הם גם מעוניינות בצבע הזה, ולכן גם על כל כף היד אינו חציצה.
לענין גלד שע"ג המכה מבואר דאין בזה חציצה, כי אנשים לא מקפידים על זה, ואע"פ שזה דבר מכוער, בכ"א כיון שאם יסיר אותו יצטער, נחשב לאינו מקפיד.
סעיף ג'
טבעת לכאו' אינה חציצה כי זה מיעוט שאינו מקפיד, ויותר מזה, שהרי אשה קונה לכתחילה טבעת בדמים מרובים כדי לענוד אותה על האצבע, בכ"ז מבואר בשו"ע, שטבעת נחשבת לחציצה, כיון שיש לפעמים שהטבעת מפריעה לאשה, כגון כשמתעסקת בבצק או במלאכה אחרת, שאז מסירה אותה כדי שהטבעת לא תתלכלך, ולכן כיון שיש פעמים שהיא מסירה אותה, היא מוגדרת כמקפיד, ואה"נ איש שעונד טבעת, לא נחשב חציצה, כי האיש לא לש בצק ולא מוריד אותה אף פעם, משא"כ אשה.
טבעת רפויה אינה חציצה, וכיון שאין אנחנו בקיאים מה ההגדרה של רפוי, לכן כל טבעת שהיא, צריך להוריד לפני נט"י ואפי רפויה.
סעיף ד'
שיעור נט"י י"א עד סוף אצבעותיו י"א עד סוף כף היד וראוי להחמיר עד סוף כף היד אבל לא בכל מחיר ואם מדובר בשעת הדחק אפשר לסמוך על הדעה שנט"י היא עד סוף אצבעותיו.