יום רביעי יט חשון תשעח
באיזה ניגון ראוי לומר את פרק 'במה מדליקין'?
מנהג ישראל מימות עולם לומר פרק 'במה מדליקין' בכניסת השבת, משום שמדובר בו מעניְני הדלקת הנרות, ונזכרים בו שלושת הדברים שצריך אדם להזהיר עליהם בביתו לקראת שבת. וראוי לאומרו בניגון של לימוד משניות. ואף תלמיד חכם שמסיים מסכת שבת בכל שבת (כפי שיש נוהגים), צריך לאומרו עם הציבור, כדי שלא ילמדו ממנו אחרים להקל באמירתו. ומותר לאומרו לאור הנר, כיון שנזכרים בו עניְני איסור הדלקה ואין לחשוש שיַטה את הנר כדי להיטיב את האור. וכשיש מנין בכניסת השבת בבית האבֵל – יש שכתב שלא לאומרו, ויש שכתבו לאומרו; וכתבו עוד שאף האבל עצמו יאמרנו, כדי שלא תהיה כאבילות בפרהסיה בשבת, שהרי נוהגים לאומרו לאחר שקיבלו שבת (ראה להלן), ויש שכתב שהאבל לא יאמר. [שו"ע ער, א, ומשנ"ב א; ביאורים ומוספים דרשו, 1, 2 ו־7]
מדוע נוהגים בקהילות רבות שלא לומר 'במה מדליקין'?
בימי קדם היה המנהג לומר את פרק 'במה מדליקין' לאחר תפילת ערבית של שבת. והמנהג בדורות האחרונים לאומרו לפני תפילת ערבית; ומקור המנהג הוא בכך שהיו מקדימים להתפלל ערבית, וקיבלו שבת באמירת 'ברכו', ועל ידי קריאת פרק זה ידעו לפני קבלת שבת במה מדליקים את הנרות, ותּוּזכרו בשלושת הדברים שצריכים להזהיר עליהם בבית לקראת שבת; אבל לאחר תפילת ערבית, שכבר קיבלו שבת, לא היתה עוד תועלת לעניָן זה. ולפי זה, בזמננו שמקבלים את השבת באמירת 'בואי בשלום' ו'מזמור שיר', היה ראוי לאומרו לפני קבלת השבת; ומטעם זה – שכבר קיבלו שבת בקבלת שבת – נוהגים בקהילות רבות שלא לאומרו כלל, ואומרים אחר בין קבלת שבת לערבית את מאמר הזוהר 'כגוונא'. [שו"ע ער, א, ומשנ"ב ב; ביאורים ומוספים דרשו, 3]
האם בשבת חנוכה אומרים 'במה מדליקין'?
כאמור, בעבר נהגו לומר את פרק 'במה מדליקין' לאחר תפלת ערבית. וטעם המנהג היה כדי שאם יאחר אדם מלהתפלל, תהיה לו שהות להתפלל עד שהציבור יסיימו את אמירת הפרק. ומסיבה זו, נהגו שלא לאומרו בשבת חול המועד, כיון שהאיחורים לתפילה נגרמו בדרך כלל מחמת עיסוק במלאכה בערב שבת עד שעה מאוחרת, ואילו בימי חול המועד לא עסקו במלאכה. כמו כן, אין אומרים פרק זה ביום טוב שחל להיות בערב שבת, לפי שבפרק זה נזכרת אמירת 'עִשַׂרתם?', ואסור לעשֵׂר ביום טוב. ואגב כך גם אין אומרים אותו שחל יום טוב בשבת, כדי שלא לחלק ביניהם. ומנהג בני ספרד שלא לאומרו בשבת חנוכה, מפני שנזכר בו פְּסוּל שְׁמָנִים הפסולים רק לנר שבת ולא לנר חנוכה; ומנהג בני אשכנז לאמרו גם בחנוכה. [שו"ע ער, א, ומשנ"ב ב-ד; וראה ביאורים ומוספים דרשו, 5]