דוד המלך תקן חיוב אמירת מאה ברכות בכל יום לפי שהיו מתים מאה נפשות מישראל בכל יום, וכתב המשנ"ב (סי' מו ס"ק יד) שאת חשבון הברכות מתחילים למנות מהלילה, ולא מהבוקר, כדעת רוב הראשונים. וכן משמעות דבריו שהמנין מתחיל מהלילה, ממה שכתב לגבי מנין מאה ברכות בשבת (סי' רצ ס"ק א) שגם בליל שבת ישלים המאה ברכות של שבת.
ויש לדון במי שאוכל סעודה שלישית וממשיכה לתוך הלילה, האם ברכת המזון תעלה למנין הברכות של שבת, כי סעודה זו התחילה מבעוד יום ושייכת לשבת, או שכיון שלמעשה מברך בלילה של יום ראשון, אז הברכות האלו עולים למנין הברכות של יום ראשון?
ונחלקו בזה הפוסקים, בשו"ת שבט הלוי (ח"ה תשובה כג) כתב שמצטרפות הברכות של ברכת המזון למנין המאה ברכות של שבת. מאידך, הגרש"ז אויערבך הורה (שיח הלכה ח"ב תשובה א בתחילת הספר) שאם בירך לאחר צאת הכוכבים, הרי זה נחשב במנין היום שלאחריו.
ואלו הנוהגים להתפלל תפילת ערבית של ליל שבת מבעוד יום ואף מקדש מבעוד יום, כתב הגרש"ז אויערבך (שם) שמצטרפות הברכות למנין המאה ברכות של יום שישי ולא למנין של שבת, וכן ברכת הדלקת נרות שבת שהיא מבעוד יום, שייכת למנין המאה ברכות של יום שישי, אלא שהסתפק על הברכות שמברך בבין השמשות לחשבון של איזה יום הן נמנות.
זוית הלכתית-יתד נאמן