בסעיף ט' מהפתיחה (עשין) כותב ה'חפץ חיים' כי אדם שמספר לשון הרע על כהן, עובר בנוסף על עשה של 'וקדשתו'. בביאורים ומוספים שבמהדורת 'דרשו' מציינים כי החפץ חיים נוקט כאן שמצוה זו היא מן התורה, כדעת הרמב"ם בספר המצוות (עשה לב) וכדברי המג"א (סימן ר"א ס"ק ד', ולא כדעת ראשונים אחרים הסוברים שהיא מדרבנן והפסוק אסמכתא בעלמא (תוס' חולין פז. ד"ה וחייבו, רא"ש שם פ"ו סימן ח, מרדכי שם וטור יו"ד סימן כח). וכן כתב במשנ"ב, וכן נקטו בשו"ע הגר"ז (או"ח סימן רא), בחיי אדם (כלל לא סי"ז) ובקיצור שלחן ערוך (סימן קמד ס"ח).
ובזמננו אין אנו בקיאים ביחוסי כהונה, והמשנה ברורה (שם ובביאורים ומוספים 'דרשו' הערה 11) מציין לדברי המג"א (ס"ק ד) שמטעם זה אין מקפידים על דין זה כ"כ. וכן כתב בשו"ת רב פעלים (או"ח ח"ב סימן לט), שבזמננו אין נזהרים כ"כ בדין קדימה לכהן, משום שסומכים על דברי שו"ת הריב"ש (סימן צד) שכיון שכהנים שלנו אינם בני יחוס וסומכים על כהונתם רק מדין חזקה, לכך בזמן הזה דין הקדימה לכהן הוא רק בתורת מנהג ולא מעיקר הדין. אכן, במשנה ברורה (שם) לאחר שהביא דברי המג"א כתב, שמכל מקום לכתחילה ודאי יש להיזהר בזה.