יום רביעי ג' בתשרי תש"פ
האם מותר לדבר באמצע בדיקת חמץ?
מצות ביעור חמץ, עיקרהּ הוא בערב פסח, בשריפת חמץ, אבל את תחילת המצוה מקיימים בבדיקת חמץ בלילה, שהיא לצורך הביעור הסופי ביום; ולכן תיקנו לברך לפני הבדיקה – "אשר קידשנו במצוותיו וציונו על ביעור חמץ". ואם התחיל לבדוק ללא ברכה – יכול לברך כל זמן שלא סיים את הבדיקה. ואם לא בירך עד לסוף הבדיקה – נחלקו אחרונים אם יברך למחרת בשעת שריפת חמץ. וכשאחרים מסייעים לו בבדיקה, יוציאם בברכתו, ואז יתפזרו איש איש למקום שעליו הוא מופקד.
ואסור לדבר בין הברכה לבדיקה, ואם דיבר אפילו מילה אחת שלא לצורך הבדיקה, יחזור ויברך. וגם לאחר שהתחיל לבדוק, ראוי שלא להפסיק בדיבור עד סוף הבדיקה, כי אם בדברים שהם לצורך הבדיקה, או לעניית אמן, ברכת אשר יצר, וכיוצא בהן; כדי שלא יסיח דעתו מלבדוק בכל המקומות שצריך לבדוק.
[שו"ע תלב, ב, ומשנ"ב ג, ד, ה, ו, ח ו־ט; ביאורים ומוספים דרשו, 6]
האם בזמננו יש חובה להניח פתיתי חמץ לקראת הבדיקה?
מנהג ישראל כבר מימות הראשונים, להניח פתיתי חמץ לפני בדיקת חמץ במקומות הנבדקים. ורבותינו כתבו כמה טעמים לדבר:
א. כיון שאם לא ימצא חמץ, הברכה תהיה לבטלה. אולם, לדעת רוב הפוסקים אין בכך חשש ברכה לבטלה, כיון שכך היא המצוה – לבדוק ולחפש, שמא ימצא חמץ, וגם אם לא מצא קיים את המצוה.
ב. חיפוש פתיתי החמץ יגרום לבודק לשפר את הבדיקה.
ג. על ידי הנחת הפתיתים ומציאתם בבדיקה, יזכור 'לבטל' את החמץ לאחר הבדיקה.
ד. על פי קבלה, יש ענין רב בהנחת הפתיתים, ויש להניח דווקא עשרה פתיתים.
ה. כיון שהמקומות הנבדקים מנוקים תחילה בנקיון יסודי במיוחד, באופן שניתן לומר כי חזקה היא שאין בהם חמץ – חובה מן הדין להניח בהם פתיתי חמץ, כדי להחיל עליהם חובת בדיקה, ובכך גם הברכה לא תהיה לבטלה. אולם, יש אומרים שגם באופן זה יש מצות בדיקה, לוודא כי כל המקומות אכן נוקו כראוי.
[שו"ע תלב, ב, משנ"ב יג, ושעה"צ יב; ביאורים ומוספים דרשו, 18-19]
מי מניח את פתיתי החמץ לקראת הבדיקה?
בהמשך לאמוּר: יש אומרים שהבודק לא יניח את פתיתי החמץ בעצמו, אלא אחרים יניחום במקומות שאינם ידועים לבודק; משום שעל פי חלק מהטעמים הנ"ל, הנחת הפתיתים היא כדי לקיים את מצות הבדיקה, ושהברכה לא תהיה לבטלה, ואם הבודק יודע היכן הם מונחים, אין זה נחשב שהוא בודק אם יש חמץ.
ויש אומרים שמצד עיקר המנהג יכול הבודק להניח את הפתיתים בעצמו, אלא שכבר נהגו שאחרים מניחים את הפתיתים. ומאידך, מי שאינו בודק כראוי בכל מקום שבו חייבים לבדוק, ורק מחפש את פתיתי החמץ שהונחו לקראת הבדיקה – אינו מקיים בכך את מצות הבדיקה.
והבודק לפני ליל י"ד בניסן (ראה שו"ע תלו, א-ב) – יש אומרים שאינו צריך להניח פתיתי חמץ, שהרי אינו מברך; אולם, יש אומרים שגם הוא צריך להניח; כיון שחלק מהטעמים הנ"ל – שהבדיקה תהיה משופרת, שיזכור לבטל לאחר הבדיקה, והענין על פי קבלה – שייכים גם באופן זה.
[ביאורים ומוספים דרשו תלב, 17]