"וַיַּעַשׂ לְאָבִיו אֵבֶל שִׁבְעַת יָמִים" (בראשית נ', י')
במועד קטן (כא:) ובשו"ע יו"ד (סי' ש"פ סעי' א') נפסק שבימי השבעה אין האבל רשאי לעסוק במלאכתו ואף בניו הסמוכים על שולחנו אסורים במלאכה בתקופה הזו, משום שמעשי ידיהם שייכים לאביהם וממילא מלאכתם הרי היא מלאכתו של אביהם האבל.
הדעת קדושים שם כ' שמאחר שמעשי ידיה של האשה שייכים לבעלה גם היא אסורה בעשיית מלאכה כאשר בעלה יושב שבעה, אמנם כ' שם שאם מחל לאשתו את מעשה ידיה במשך ימי אבלו, מסתברא דמותרת.