הרב יהודה יעקבזון
חובת ה'קידוש' בליל שבת היא מן התורה, ונדרשת מהכתוב "זכור את יום השבת לקדשו"; לפיכך, על אף שנשים פטורות ממצוות עשה שהזמן גרמן, ב'קידוש' זה חייבות הנשים כאנשים, משום שהכתוב "זכור את יום השבת" הוקש לכתוב "שמור את יום לקדשו", שהרי "זכור ושמור בדיבור אחד נאמרו", והחייבים בשמירת השבת, דהיינו באיסור המלאכה, חייבים גם בזכירתהּ.
וכיון שחייבות בקידוש מן התורה, היכולת בידן להוציא אנשים ידי חובתם, אלא שמדרך הכבוד הוא שאשה לא תוציא אלא את בני ביתהּ. ואשה שכבר יצאה ידי חובתה – יש אומרים שאינה יכולה להוציא אחרים ידי חובתם, כיון שהטעם שמי שיצא ידי חובתו יכול לשוב ולקדש כדי להוציא אחרים, הוא משום ש'כל ישראל ערבים זה לזה', והנשים אינן בכלל ה'ערבות'; ויש חולקים וסוברים שהנשים הן בכלל הערבות, ויכולות לשוב ולקדש לאחרים לאחר שיצאו בעצמן ידי חובה.
ולענין קידוש של ליל יום טוב – נחלקו הפוסקים אם נשים חייבות בו; ואף לדעת החולקים קיבלו הנשים על עצמן מצות הקידוש כחובה, אלא שלדעה זו – למנהג הספרדים שנשים אינן מברכות על מצוה שאינן חייבות בה, לא תקדש אשה בעצמה אלא תשמע מן האיש.
[שו"ע רעא, ב, משנ"ב ג-ה, ושעה"צ, ט; ביאורים ומוספים דרשו, 15]