היום נלמד: קטן ואשה בברכת המזון
יום חמישי י"ד בטבת תשע"ז
המברך בצוותא עם ילד כדי שיאמר אחריו - האם יצא בעצמו ידי חובת הברכה?
קטן חייב בברכת המזון מדרבנן, כדי לחנכו במצוה זו, ואף אם אכל רק כזית. קטן שאכל כדי שביעה ומסופק אם ברך, יש לחנכו לשוב ולברך, כדרך שגדול מברך במקרה של ספק כזה. ומי שאכל פת ומברך ברכת המזון יחד עם קטן כדי שיאמר אחריו מילה במילה, יכוון במפורש לצאת ידי חובה גם לעצמו, או שיכוון במפורש שלא לצאת, ויברך אחר כך לעצמו. ואם לא עשה כן - אם אכל כדי שביעה, שחיובו מדאורייתא, עליו לברך שנית, כיון שמצוות צריכות כוונה, ולא יצא ידי חובה; ואם אכל פחות מכדי שביעה, שלדעת רוב הפוסקים חיובו בברכת המזון הוא מדרבנן, לא יברך שנית, משום שיש אומרים שמצוות דרבנן אינן צריכות כוונה. [שו"ע קפו, ב, ומשנ"ב ד; ביאורים ומוספים דרשו, 7 ו־9]
האם גדול יוצא ידי חובתו בנוסח המקוצר של ברכת המזון המיועד לילדים?
כאמור, צריך לחנך את הקטן לברך ברכת המזון. וילד עד לגיל שמונה - עד שידע לברך את כל הברכות כתיקונן - ניתן לחנכו בנוסח מקוצר לכל ברכה, הכולל פתיחה בשם ובמלכות - "ברוך אתה ה' אלקינו מלך העולם", תוכן הברכה העיקרי, וחתימה - "ברוך אתה ה'...". והפוסקים מציעים נוסחים שונים לקיצור זה. ו'מעין המאורע' יזכירו בברכת 'בונה ירושלים', כדרך שמזכירים בברכת 'מעין שלש': "ורצה והחליצנו ביום השבת הזה", "וזכרנו לטובה ביום...", "ושמחנו ביום...". ולגדול אסור לשנות מנוסח הברכה ולברך בנוסח המקוצר, אך בדיעבד יצא ידי חובה. ואם בֵּרך בנוסח המקוצר ולא חתם את הברכה, נחלקו הפוסקים אם יצא ידי חובה. [שו"ע קפז, א, משנ"ב ג-ד, ושעה"צ ד, ו ו־ז; ביאורים ומוספים דרשו, 3 ו־7]
האם אשה חייבת בברכת המזון מדאורייתא?
נשים חייבות בברכת המזון, אך ספק אם הן חייבות מדאורייתא כאנשים, או רק מדרבנן, משום שבציווי על ברכת המזון נאמר: "ואכלת ושבעת וברכת... על הארץ הטובה אשר נתן לך", והארץ לא ניתנה לנשים (אלא כשאין בנים יורשים). וכהן ולוי, הגם שאין להם נחלה, יש להם 'ערי מגרש'. ולדעת ראשונים רבים אשה חייבת בברכת המזון מדאורייתא. ואשה שאכלה כדי שביעה ומסופקת אם בֵּרכה - נחלקו הפוסקים אם חייבת לברך. ויש שהורה שנשים תברכנה במקרה של ספק, כדי שלא תבאנה להקל ולחשוב שאינן חייבות בברכת המזון. ויש שכתב שהרוצה לצאת מידי ספק, תשוב ותאכל פת ותברך, או תשמע ברכת המזון מאחֵר. [שו"ע קפו, א, משנ"ב ב-ג, וביה"ל ד"ה אלא; ביאורים ומוספים דרשו, 6]