האם אפשר להחזיר לבית קישוטים שהובאו לכבוד הספר תורה?
מה דינו של המשאיל ס"ת לבהכנ"ס ורוצה לקחתו לביתו בחזרה?
מת ונמצא כתוב שמקדיש חפצים לבהכנ"ס מה הדין?
כל זה ועוד בשיעור המרתק בדף היומי בהלכה
מאת הרב אריה זילברשטיין שליט"א
סימן קנ"ג סעיף י"ח
– דיני בנין בית הכנסת –
הביאו תכשיטים מנורות לס"ת ורוצים לקחתם חזרה | באיזה אופן יכולים לקחתם? | מת ונמצא כתוב שמקדיש חפצים לבהכנ"ס מה הדין? | השאיל ס"ת לבהכנ"ס ורוצה לקחתו לביתו בחזרה | כתבו הציבור ס"ת ורוצים לקרוא בו האם יכול המשאיל ס"ת שלו לעכב על ידם שיקראו בשלו?
בחגים היו נוהגים להביא לבהכנ"ס כל מיני מנורות להאיר, ותכשיטים לעטר בהם את הס"ת, והספק הוא, האם מותר להחזירם חזרה לביתו, או שלא, מאחר והוקדשו לבהכנ"ס, אומר השו"ע, שהדין הוא, שהם נשארים בבהכנ"ס והם קדושים בקדושתו, ולאחר שמת המקדיש, הקהל יכול לתפוס את אותם מנורות ועיטורים לבהכנ"ס והם קדושים, ומבואר במ"ב, שבאותם מקומות שנוהגים להחזיר בחזרה את מה שהביאו, הם לא מוקדשים, וטוב להתנות על כך מעיקרא, ואז לכתחילה מחזירם לביתו.
סעיף י"ט
אדם שמת, ונמצא בין שטרותיו, שכתב על קלף שמקדיש בהכנ"ס כל מיני כלים, כגון ספסלים סטנדרים שולחנות וכו', ולא ידוע על עדים שיודעים מזה, וגם הקהל לא יודע, רק שנמצא כך בכתב ידו בין שטרותיו, הדין הוא, שמכיון שנמצא כתוב כך בין שטרותיו, החפצים שייכים לקהל.
סעיף כ'
כל מה שלמדנו בסעיף י"ח לענין מנורות ועיטורים ששיכים לבהכנ"ס, הני מילי בחפצי מצוה וחפצי קדושה, אבל אדם שכתב לעצמו ס"ת ושם אותו בבהכנ"ס, יכול להחזירו לביתו כשירצה, והחילוק לכאורה, כי ס"ת אין הדרך להשאירו בבית, אלא נותנו לציבור, לכן אנחנו משערים שבדעתו רק להשאילו, והמ"ב מדגיש, שאפילו אם הס"ת עטוף במעיל של הציבור או שהא נמצא שם זמן רב בכ"א יכול להחזירו לביתו, ויש חולקים שהס"ת ניתן לבהכנ"ס.
יחיד שהורגלו לקרוא בס"ת שלו בבהכנ"ס, ואח"כ הציבור כתב ס"ת והם חפצים לקרוא בו, אינו יכול לעכב על ידם שיקראו בס"ת שלו, אבל בכל זאת מפני כבודו של הראשון, יקראו בכל שבת בס"ת אחר.