"והנה באמת זהו המבחן שבו נבחנים ונבדלים עובדי ה' עצמם במדרגתם, כי מי שיודע לטהר לבו יותר, הוא המתקרב יותר והאהוב יותר אצלו יתברך" (מסילת ישרים פרק טז).
חדשים ספורים לפני עלותו בסערה השמימה סיפר רבינו הגר"ש וואזנר זצ"ל בשעת רעוא דרעוין, כתום אמירת הדברי תורה, כי מכיר הוא אדם אחד שנגלה אליו פעם איש פלאי ואמר לו: "דע לך כי הגיע זמנך להשיב פיקדונך, הנשמה שבקרבך ליוצרה, אך היה ויכוח בבי"ד של מעלה, זה בכה וזה בכה, עד שהוכרעה כף המאזניים לטובתך להוסיף לך שנות חיים – מסיבה זו שכל מעשיך היו לשם שמים". והוסיף רבינו כי יודע הוא שברכתו של האיש הפלאי נתקיימה!
בהגיעו לביתו תמה רבינו על עצמו מדוע סיפר סיפור זה. היו שהבינו כי המעשה היה עם רבינו בעצמו. והוא מבהיל על הרעיון מה גדול ורב כוחו של מי שמייחד שמו יתברך על כל מעשיו.
(רחמי הרב)