היום נלמד: ברכה על מאכל הנאכל בסעודת פת
יום שלישי י"ג בכסלו תשע"ז
האוכל בננה כחלק מסעודתו - האם מברך עליה ברכה ראשונה?
כפי שלמדנו אתמול, מאכל שאין דרכו להֵאכל כחלק מהסעודה, טעון ברכה ראשונה אף כשנאכל בתוך סעודה. אולם, אם 'קבע' את סעודתו על מאכל זה, דהיינו שהכין סעודה שבה ישמש מאכל כזה כתוספת היחידה ללחם - נחשב המאכל לחלק מהסעודה, ואין לברך עליו. וכן אם הפרי משמש כמנה המוגשת בסעודה לשֵׁם מזון ושובע, ואף אם אוכל פרי כמות שהוא לשם כך - אינו מברך עליו. [סעיף ג וס"ק טו; ביאורים ומוספים דרשו, 23]
באיזה אופן נחשב פרי כטפל ללחם?
כאמור, המכין סעודה שבה ישמש מאכל שאין דרכו להֵאכל בסעודה כתוספת עיקרית ללחם, נחשב המאכל כחלק מהסעודה ואין לברך עליו. וצריך שיאכל במהלך הסעודה כמות ניכרת של פת יחד עם המאכל, כדי שיחשב כטפל אליה. ואם אוכל מעט מהמאכל בטרם שאכל מהפת עמו - יש אומרים שאף באופן זה אינו צריך לברך עליו, ויש אומרים שצריך לברך, ולכן לכתחילה יש לאוכלו עם פת מיד בתחילת אכילתו. [סעיף ג, ס"ק טז, ובה"ל ד"ה ואפילו וד"ה טוב]
שכן שלח לך מאכל באמצע הסעודה - האם תברך עליו?
מי שהובא לפניו ממקום אחר, באמצע הסעודה מאכל אשר בדרך כלל נחשב כטפל לפת ואינו טעון ברכה ראשונה - יש אומרים שצריך לברך עליו, כיון שלא היתה דעתו על המאכל בשעה שברך 'המוציא' על הפת, ולא נפטר הטפל בברכת העיקר. ויש שנהגו להקל בכך, משום שלדעתם דעתו של אדם על כל מה שיביאו לו לסעודה; ויש שנראה מדבריהם שאף הם לא נהגו כך אלא במקומות שדרך השכנים לשלוח אוכל זה לזה. [סעיף ה וס"ק כ; ביאורים ומוספים דרשו, 24-25]