סיפר הגה"צ רבי חזקיהו מישקובסקי שליט"א: סיפר לי גיסי הגרא"צ טויב שליט"א, כי פעם שם לב אצל מרן הגרא"מ שך זיע"א, שבעוד שתמיד היתה דרכו בשובו מתפילת שחרית בישיבה בערך בשעה 8:00, לסעוד את לבו במשהו, ומיד להתחיל בתלמודו ומשנתו – לפתע כל יום אמר תירוץ אחר כדי לדחות האוכל לשעה מאוחרת יותר.
וביקש לברר את הענין, ומצא שאכן יש דברים בגו, וכך אמר מרן זצוק"ל בכאב לב: "זכרתי שבשעה 8:00 מצלצלים פעמוני ביה"ס להיכנס ללימודים, ולמעלה ממיליון ילדי ישראל לומדים לכפור ח"ו באלוקי השמים, ולא ידעו כי אב אוהב להם, ואינם יודעים שמע ישראל, ובנים אבודים הם מאת השי"ת. וכמה גדול ורב צער השכינה! ואיך אפשר באותו זמן לשבת לאכול בניחותא?!"…
ועוד סיפר לי ח"א, שסיפר לו אברך אחד, ששני בניו סטו מדרך הישר ונפשו היתה אבלה עליו וסחרחרה, ונכנס אל א' מגדולי ישראל זצ"ל ובכה לפניו תמרורים, ואמר לו שכל חייו אינם שווים לו מאומה כל זמן שבניו אינם הולכים בדרך הישרה. והנה פתאום לעומתו פרץ אותו גדול בבכיה גדולה! והיה לו קשה לראות את אותו גדול בוכה על צערו כ"כ הרבה, וניסה להניאו מזה.
א"ל אותו גאון: האמן לי, כי איני בוכה רק על בניך. רק כשאמרת לי שחייך אינם שווים כל זמן ששני בניך הולכים בדרכים עקלקלות, ובכית כ"כ הרבה – חשבתי לעצמי: אתה מצטער כ"כ על שני בנים, ומה תאמר השכינה הקדושה, אשר מדי יום מאבדת מיליוני ילדים ומבוגרים, וכמה רב צערה עד למאד? ונגע הדבר מאד ללבי ופרצתי בבכי.
…ושמעתי שהאדמו"ר מבאיאן שליט"א היה בלייפציג (שם טמון הבן הבכור של ראש שושלת רוז'ין), ויש שם יהודים חרדים בודדים ממש, אך יש הרבה סטודנטים יהודים. ובאו אליו כמה עשרות מהם, ושאל מה מעשיהם ומה הם לומדים, וכל אחד השיב, זה בכה וזה בכה. ואמר להם שמחפש מי שלומד משפטים. ובאו לפניו סטודנטים מאלו, ואמר להם שרוצה ליטול מהם עצה, שכידוע, סבו הרוז'ינר היה בהנהגת מלכות, והיה לו רכוש רב אשר גזלו ממנו הרוסים – האם יש טעם להגיש משפט נגדם, ואולי יעלה בידו להציל הרכוש? ונתייעצו ביניהם, ואמרו לו שלדעתם כדאי ויש סיכויים, אם כי זה לא בטוח.
ואז השיב כנגדם בחכמה ואמר להם: לא רק לי יש ירושה, גם לכם יש ירושה גדולה מאד שהורישו אבותיכם, והיא – "תורה ציווה לנו משה, מורשה קהילת יעקב". תורה, יראת שמים, שבת, מצוות, מדות טובות. נכון שגזלו את זה מכם, אם ההשכלה הארורה, אם הגויים שלא הניחו לעבוד את ד', אבל אתם יכולים להחזיר את כל הירושה, וכאן לא רק ספק אם תקבלו אותה, אלא בוודאי, וא"כ למה להפסיד…
(ארחות חיים גיליון 70)