את הסיפור הבא ראה ושמע הגאון רבי אליעזר רוט, בעצמו, והוא מובא ללא הוספות. בשנה מסוימת חיפש ד"ר רוטשילד דירה בבני ברק, כדי לקנותה לאחד מילדיו. כאשר אמרו לו שאברך פלוני, אב למשפחה גדולה, מעונין למכור את דירתו, דפק על דלת הדירה, ושאל את האברך מדוע הוא מוכר את הנכס שבבעלותו.
'יש לי חובות רבים', השיב האברך, וציין שאין לו כל דרך לפרוע את החובות, אלא באמצעות מכירת הדירה. 'והיכן אתה מתכונן לגור; הרי יש לך משפחה גדולה בלי עין הרע?' – שאל הרופא. 'אני מתכונן לשכור דירה', היתה תשובת האברך.
'האם התייעצת עם רב כלשהו לפני שקיבלת החלטה כה גורלית?' המשיך רוטשילד להקשות. 'כן, שאלתי את מורי-ורבי, הגאון רבי יעקב אדלשטיין', השיב האברך.
ד"ר רוטשילד עזב את הבית, ובתוך דקות נקש על דלתו של הגר"י אדלשטיין. כששמע שכל הפרטים אכן נכונים, חזר לביתו של האברך, בירר במדויק לאיזה סכום מגיעים החובות, ו…רשם לו צ'ק על הכל. 'אתה נשאר בדירה שלך, ועם הצ'ק שלי תכסה את כל החובות שלך', הורה רוטשילד.
הגר"א רוט מספר את הדברים בשם ד"ר רוטשילד עצמו, שסיפר לו על הדבר בשל ידידותם הקרובה, ומפני שביקש לתאר בפניו את מצוקתם של בני תורה; 'הוא "השביע" אותי לא לספר את הסיפור הזה בחייו, ורק עכשיו, לאחר שנפטר, אני מספר את הדבר, ששמעתי מפיו'. ואגב, בבית האבלים שמענו סיפור נוסף, דומה, מפי הבנים, שאביהם זצ"ל העניק לאברך, שגם הוא ביקש למכור לו את דירתו, הלוואה בסך מאות אלפי דולרים כדי לכסות את חובותיו!
המשימה: לברר מחיר שמלת כלה…
בבית המשפחה שמור פתק שהיה תלוי ליד ארון הספרים האישי שלו, בו היה כתוב שמחירה של 'שמלת כלה' הוא כך וכך, ומחיר האולם ל'שבע ברכות' הוא כך וכך, ועוד רשימה ארוכה של מטלות כספיות לנישואין.
הבן, הרה"ג רבי יוסף רוטשילד שליט"א, ר"מ בישיבת 'שערי תורה' בבני ברק, מספר, שהילדים ידעו מראש שמדובר במעשה חסד, 'כי באותם ימים לא היה בביתנו חתונה של אחד הצאצאים, וברור היה שאבא גומל כאן חסד עם מאן-דהו. אלא שככל שמדובר במעשה חסד, ידענו גם שאבא לא יספר לנו על כך, כי בענינים אלה הוא שמר על פיו, ולא גילה מלה וחצי מלה מכל מה שעשה'…
כשהתחלנו לברר במקומות שונים אודות הפתק הנ"ל, התברר שהמדובר היה באחת העובדות של 'מעיני הישועה' שהיתה אמורה להתחתן, ולרש אין כל. היא הגיעה ממשפחה ענייה, ולא היה להם מאומה. בבית החולים עצמו החליטו לערוך מגבית למען העובדת, ובאו גם אל ד"ר רוטשילד.
והוא, מששמע על המקרה, אמר שיפסיקו לאסוף כסף מעובדי בית החולים, והוא כבר יסדר את הענין על הצד הטוב… הד"ר, שעיסוקיו היו למעלה-ראש, ולא היתה לו חצי-שניה מיותרת מכל שעות היום, החל לרכוש עבור הכלה את כל צרכיה, וזו היתה רשימת המטלות הארוכה שהיתה תלויה ליד הארון, החל ממחירה של שמלת-כלה, ועד אחרון צרכיה של הכלה, ומשפחתה.
(מתוך המודיע כ"ו בתשרי תשע"ט / הרב משה מיכאל צורן)