הרב צבי וינברג
"אִם בַּמַּחְתֶּרֶת יִמָּצֵא הַגַּנָּב וְהֻכָּה וָמֵת" (שמות כ"ב, א')
בספר 'שמירת שבת כהלכתה' (פמ"א הערה ח') הביא מהגרש"ז אויערבאך זצ"ל שהעיר מדוע בבא במחתרת מתירין להרוג את הגנב אפילו בשבת כדי להציל את הנגנב ממוות.
ובכיבוי דליקה שפרצה אצל אדם שכל רכושו נשרף, ויכול בעקבות זאת לחלות ולהסתכן – לא מתירים לכבות בשבת. דהא ידוע שע"פ רוב, בשעה שצריכים לבשר לאדם בשורה רעה כזו, חוששין לחייו ומזמינים רופא שיהא נוכח בשעת מעשה, וכיון שכן מדוע אסור לחלל שבת?
ומביא שם מקונטרס 'עובר אורח', שנידון זה שייך גם באיש אשר זיכהו ד' בחיבורי כת"י שעדיין לא נדפסו, דלפעמים הו"ל ספק פיקוח נפש, ומדוע לא מצינו שמתחשבין בחייבי מיתות בי"ד עם הצער וספק סכנה של הקרובים, ע"כ.
לגבי הנידון המופיע ב'עובר אורח' הנ"ל מצאתי, שכתב על זה בספר 'מציון מכלל יופי' (להגר"א נבנצל שליט"א עמ' פ"ט) "שאלתי קמיה דהגרשז"א אם בי"ד פסקו על אחד שחייב מיתה או מלקות, והרופאים סוברים שע"י שיהרגו לזה, אזי אביו או אחד מקרוביו ימות מגודל הצער שיהיה לו במיתתו של זה, אם בכה"ג יהרגוהו בי"ד להלך חייב או לא, והשיב שמ"מ יהרגוהו לזה החייב. ומוסיף שם שאמנם בסוף ימיו היה נראה שחזר בו מזה, וס"ל שלא יהרגוהו בכה"ג שמסכן חיי אחרים ע"י הריגתו".
(קב ונקי)