היום נמשיך לעסוק בנושא: 'והיה מחניך קדוש'
יום חמישי י"א בשבט תשע"ו
מי מניח תפילין לכתחילה בין ברכת 'אהבה רבה' לקריאת שמע?
אדם שמערכת העיכול שלו אינה פועלת כשורה, בדרך קבע או במקרה חד־פעמי, ואינו יכול להִמנע מריח רע אף לדקות ספורות של קריאת שמע - יקרא ללא תפילין; ובשעה שקיים ריח רע יפסיק וימתין עד התפוגגות הריח, או יתרחק מהריח. ואם יכול להמנע מכך - אף על ידי כליאת הריח בכח - למשך זמן הקריאה, יניח את התפילין בברכה בין ברכת 'אהבה רבה' לקריאת שמע, ויחלצן לאחר הקריאה. ואין איסור 'בל תשקצו' בכליאת הריח. [סימן עט, סעיף ט וס"ק לב; סימן פ, סעיף א וס"ק ג-ד; ביאורים ומוספים דרשו, 1-2]
הִמנעות מחששות בדיני ההרחקה מריח רע
אדם שמסופק אם יוכל להמנע מריח רע בעת קריאת שמע ותפילת העמידה - יקרא ויתפלל כרגיל, עם תפילין, ולא יחמיץ בשל כך את 'סמיכת גאולה לתפילה', ואף לא תפילה בציבור. ואינו צריך לבדוק עצמו בכל עת, אלא לכתחילה צריך לבדוק לפני התפילה, ולא יותר מכך. אולם, אם למעשה נצרך לכך במהלך התפילה - עליו לחלוץ את תפיליו קודם לכן, ואם נצרך לכך במהלך תפילת העמידה - ישנן הלכות נוספות, ראה שולחן ערוך סימן קג סעיף ב. [סימן פ, סעיף א וביה"ל ד"ה מוטב; ביאורים ומוספים דרשו, 8, 9, 10 ו־14]
דיני ההרחקה מאשפה בעת העיסוק בדברי קדושה
כפי שלמדנו אתמול, כל דְּבַר מיאוס שריחו מצחין וכבד ואינו נמוג לאלתר, חלים עליו דיני ההרחקה בעת העיסוק בדברי קדושה. בהתאם לכך, חלים דינים אלו - מדאורייתא - על אשפה שריחהּ רע. אולם, בשונֶה מִצוֹאה, שדיני ההרחקה חלים עליה אף כשאין בה ריח רע, אשפה שהתפוגג ריחהּ הרע - אין צורך להתרחק ממנה, אלא אם היא מכילה צוֹאָה מגולה או דבר אחר המצריך הרחקה. [סימן עט, סעיף ח, ס"ק כט, וביה"ל ד"ה אשפה; ולענין מכולות האשפה בזמננו - ראה ביאורים ומוספים דרשו, סימן כה, 13]